כל הצלפה שהיא מקבלת זה כישלון שלו, ולכך סיבה פשוטה, והיא העובדה שהוא העדיף לשלוט בשרביט ולא בשוט. שרביט לא צריך לגעת, הוא רק צריך לחלוף ליד ולהראות את הדרך והיא כבר תלך בה לבד. ובכללי גם לא צריך שרביט מוחשי, מספיק לסמן לה ללכת או לבוא במחוות יד קטנות. במבט. וזה עדיין שרביט. והמבט הזה ידע לעשות פלאים.
היא נראית בסדר למען האמת. לא רע. היא לא שמנה. יש לה גזרה נאה. די רזה אפילו. אבל זה לא משנה כי הוא זיהה את הסדק וידע להכנס בו. חצי קילו שהרחיקו אותה מהמושלם בעיני עצמה, נקיק צר שרחב מספיק להפיל אותה בו, ככה שקצות האצבעות שלה אוחזות בדופן הצוק. והוא יעמוד שם, יביט בה מלמעלה, וידרוך. לא ידרוך חזק, רק ישים את קצה הסוליה על האצבעות המתאמצות ולא ימעך. בינתיים בתוך העיניים שלה יהיה פחד טהור. וככה זה, כל פעם שהוא מביט בעיניים של משהי שהוא דוחף אותה לגבול הוא נזכר בשיעור בעיניים שהעביר לו המפקד שלו לפני 6 שנים.
בסיס טירונים רחוק מהמרכז. תחילת הכשרה במסלול קרבי. משמעת מאוד נוקשה. אנחנו מסתדרים מחוץ למגורים בשני טורים עם אלונקות מוכנים לצאת למסע. כל זאת, אחרי סשן טרטורים ששובר את הגוף והנפש. מתחילים לצעוד לכיוון הש.ג, כשלפתע עוצרים ליד המבנה של הכיתות. אנחנו לא מבינים מה קורה ועושים מה שאומרים לנו. נכנסים לכיתה ומניחים את האלונקה בצד ומקבלים פקודה להתיישב במעגל על הרצפה. הלם גמור. בצבא לא יושבים במעגלים. יש שלשות. יש ח'. יש 2 טורים. דום. נוח. אין דבר כזה מעגל בצבא, בטח לא בטירונות. המפקד מושיב אותנו לשיחה. היינו בטוחים שהיא תהיה על ערכים ועל שירות וכד' התבדינו. השיחה אחרי זה נסובה על "הביטוי היפה ביותר בעברית" לתפיסתו.
ופה היינו כבר באמת בהלם, מסוממים מעייפות, רחוקים מהבית, חרמנים בטירוף אחרי כמה שבועות, מקבלים את הניאום הבא: "הביטוי היפה ביותר בעברית הוא למצוא חן בעיני. על פניו, אין בו הרבה. לאהוב לבטח יותר עצמתי וללמצוא חן יש הקשר ילדותי של נער ביישן שמפחד לומר את המילה האסורה. אבל זה רק למראית עין. אומרים שהעיניים הם הבבואה של הנפש, וכשאתה מוצא חן בעיניים של משהי אתה מוצא יופי בנשמה שלה. אבל הפלא ופלא! יש פה היפוך תחבירי, שכן למצוא חן בעיני מישהי זה להיות נאהב על ידיה, אז למה זה שאתה מוצא יופי בתוך הנפש שלה מעיד על כך שהיא אוהבת אותך? האמת קצת תפתיע אותכם. שאתם מסתכלים לה עמוק בעיניים מה אתם רואים? השתקפות, בבואה. אתם רואים את עצמכם, וזה שורש העניין. כשאתה מוצא חן בעיניים של משהי, אתה בעצם רואה את הגרסה הטובה של עצמך בתוכה. וכשהיא מוצאת חן בעינך, זה סימן שהיא רואה את הגרסה הטובה שלה בתוך הנשמה שלך. זה המהות של אהבה ".
ובפרדוקס היפוך מטורף הוא לא מצא את החן בעיניה, כי אם את הפחד. אם באהבה אתה מסתכל בעיניה ורואה בבבואה את הגרסה הטובה של עצמך, הרי בפחד שמשתקף בנוזל העין שלה הוא ראה את הגרסה הרעה של עצמו. הפחד שלה זה ההשתקפות של הפחד שלו משתלך. ואז, בלי קולרים ובלי אזיקים הוא הושיט לה יד והרים אותה וידע שכך היא תהיה קשורה אליו בנפש יותר הדוק מכל קולר או חבל.
אף פעם לא הייתה לה בעיה להוריד חולצה עד אותו הערב שהוא הושיט לה יד מהצוק. בכל זאת בחורה נאה. גוף פרופורציונאלי. עור לבן חלק. פנים יפות. יש יאמרו כוסית. אז היא הורידה. והוא זרק לה משהו. והיא הביאה. סשן כלבה/בעלים קלאסי. הוא לא המשיך הרבה עד שמשהו תפס לו את העין והוא אמר לה לקפוא במקום רגע. היא הכירה אותו מספיק טוב כדי לדעת מה זה אומר "פוס". זה לא תעצרי איך שאת, זה תקפאי: בלי לזוז מילימטר ובלי לנשום. הוא הקפיא אותה בדיוק כשהיא באה להסתובב חזרה אליו על 4 להביא את מה שזרק לה והיא קפאה באמצע הסיבוב של הפלג גוף העליון.
התנוחה שבה הוא הקפיא אותה הבליטה קפל שומן בצלעות. אלו היו החצי קילו שלה. הוא הסתכל עליהן בסקרנות. התקרב. בחן מכמה זוויות. הכניס את האצבע לקפל להבין עד כמה הוא עמוק, ואז הוא הרשה לה לנשום. היא התנשפה במהירות להסדיר את הנשימה. הוא הוציא את היד בעדינות מהקפל במותניים וטייל על גופה לגב ומשם עלה לראש דרך העורף שם אגרף את ידו ותפס את השיער שלה והעמיד אותה מולו תוך שהוא מושך את השיער שלה למעלה והיא על קצות האצבעות.
" את סה"כ בסדר. כמעט טובה. "
והאמת העצובה היא, שאני בכלל אוהב מלאות.