"אתה בחור איכותי מדי מכדי שאבזבז אותך על החקירות שלי"
" ***, אין דבר כזה בן אדם איכותי. שוקולד איכותי, יין. אני לא שוקולד ולא יין."
***
קיימת נטיה שקרנית-נרקסיסטית לתאר פה דמות של חצי אל. מותר לתאר עד כמה הצלחת לשבות אותה בקסמך, אך נדיר שאראה תיאור של כישוף שהסתבך. הסיפור העגום שאני הולך לספר פה הוא של כישוף שהסתבך, גרסת המכשף. אני בטוח שבגרסה כזו או אחרת הוא קרה לאנשים רבים פה ואפשר ללמוד ממנו לא מעט ואני מקווה שכך יהיה (ובכל זאת אני מאוד סקפטי). נזכרתי בו לאחרונה לאור אירוע דומה שונה עם סוף יותר טוב.
היא הייתה בין הבחורות הראשונות שהכרתי בכלוב. החיבור היה מיידי ומסחרר. לא חושב שמאז אותה הפעם הצלחתי להגיע לחיבור מיידי כל כך. היא הייתה בחורה חכמה באופן בלתי רגיל ומתוסבכת עם דדי אישוז ושאר ירקות עד מעל הצוואר. בנוסף היא גם הייתה הטעם שלי מבחינה חיצונית. עקבתי אחרי הבלוג שלה והוא סיקרן אותי, היא כתבה לא רע. באותה התקופה הייתי מאוד יסודי. ערכתי רשימה של כל הפרופילים שעניינו אותי עם קריטריונים ברורים: גיל, מקום מגורים, מידת עניין שלי. היה צריך למצוא אופטימום בין שלושה משתנים, והיא פיצתה על כישלון מהדהד באחד בהצטיינות בשנים אחרים. היא גרה שעתיים וחצי נסיעה מאיפה שגרתי בזמנו אבל סקרנה אותי באופן קיצוני והייתה מעט מבוגרת ממני.
תהינו ביחד איך היה אפשר להסביר את זה, את החיבור המידי. הכי מדויק שמצאנו זה שפשוט הייתה לנו שפה רגשית משותפת. האינטואיציה שלי לחצה ממש בתחילת השיחות על הכפתורים הנכונים. לא ידעתי בדיוק מה אני עושה בזמנו, אבל הייתי נועז והקרנתי המון בטחון. בדיעבד הבנתי שזו לא הייתה אודיסאה מתקתקה בים האהבה, אלא אגו טריפ רצחני בחדר חשוך. במהרה ידעתי לשרטט את כל הגבולות שלה בדיוק כירורגי. בדיעבד אני יודע שהייתי מאוהב בה, ולא חשובה הסיבה. היו שם את כל הסממנים הביולוגים: דופק מואץ, פרפרים. היא נגעה באיזשהו עצב חשוף. על כל פנים, פרט למדדים ביולוגיים היו שם תכונות אופי שהיו מתאימים לזוגיות באופן מובהק. ממש דנו על התירוץ שניתן להורים בארוחות משפחתיות על איפה בדיוק נפגשנו. החלטנו שהופעה של להקה שהיא אהבה זה מספיק אמין.
הסוף היה ידוע מראש למתבונן הנבון מהצד. זה התפוצץ בפגישה הראשונה. זה היה סשן אינטנסיבי מדי. במהלך הפגישה שארכה סופ"ש שלם היו תמרורי אזהרה רבים שלא שמתי לב אליהם. פוררתי את הגבולות ששורטטו לי במהירות, בתחכום ובעיקר בהסכמתה. תוך כדי לא קלטתי שזה מה שאני עושה. כשהגעתי הביתה מהנסיעה הארוכה קבלתי הודעת ווטסאפ שאמרה שזה היה יותר מדי לה וש-"לקחת את הנפש שנתתי לך ושברת ועכשיו אין דרך חזרה". בתוך העצב של השיחה שאחרי היא אמרה לי את המשפט הפנטסטי על היותי איכותי. הרגשתי אשם במידה מסוימת ובהמלצתה החלטתי ללכת לראות איש מקצוע בנידון.
מאז אותו אירוע טראגי אני משמעותית יותר זהיר בהבטים נוספים, ולא רק בלהיות קשוב למה שלא נאמר. למדתי לעדן את האיכותיות למינון נסבל. להיות הבן זונה / מניאק / דושבג כשצריך, והבחור המקסים שמשחק במילים כשאפשר. כי אסור להתקרב מדי, ולפעמים צריך למתן ולהמתין. למדתי על החשיבות התהומית של נקודה בסוף משפט, על הנונשלנט שבשתים ועל הסכנה שבשלוש. למדתי את אומנות זמן התגובה הנכון. הסוף של הסיפור הזה הוא מילכוד מאוד אירוני, הרי היא חשבה שאני בחור איכותי ושחבל שככה התבזבזתי לה. כך קרה, שאני כיום מבין שבעצם אני הוא שביזבז את אותה בחורה איכותית על החקירות שלו.
אבל יש שיעור אחד חשוב מכולם שלמדתי מהפרשה העגומה הזו. למדתי את אומנות האקסהיביציוניזם האמוציונאלי: היכולת להראות הכל בלי להראות כלום. בדיוק כמו הטקסט העצוב הזה.
