"דוקטווור תתפור אותי!!!" נבח המ"פ על הרופא של היחידה במבטא רוסי כבד כשכל הפנים שלו שותתות דם וחתיכת בשר מתנדנדת לה. "איפה אתה סוקה בלאט?! אני צריך לחזור לפלוגה מכסחים אותם שם באתי רק לשים פה את הדרעקים האלו. דוקטור!"
הוא יצא מהמבנה הרעוע עם גג האסבסט ששימש כמרפאה והביט בו המום. לא היה צריך שנים של תואר ברפואה ועוגמת נפש של פסיכומטרי חמישי בשביל לקבוע: הדביל הזה לא צריך ללכת לשום מקום שהוא לא בית חולים.
"אתה לא הולך לשום מקום ****, בוא לפה ואחטא לך את זה, זה מזוהם לגמרי!" הטיח בו במבטא האירופי שלו. תוך כדי שהתחיל לסדר שם במרץ את העניינים בפרצוף שלו אמר לו: "תקשיב צריך לפנות אותך למיון, פגיעה כזו יכולה לגרום זעזוע מוח".
"בלי זיוני שכל דוקטור! רק תפור אותי וחוזר לשם לשלוח בני זונה אלה הם בעצמם למיון!"
מיותר לציין שהוא חזר אל הבלאגן. שוחחנו אחרי זה ואמרתי לדוקטור שלא ידאג ושבמקרה של הפסיכופט הסובייטי הזה זעזוע מוח מקסימום יתקן שם משהו. אבל האמת היא שבלב חשבתי את המחשבה הבלתי נשלטת הבאה: "איזה בחור קשוח, גבר שבגברים". אין מה לעשות, אני בחור פרימיטיבי סה"כ.
***
מהנדס ישראלי בגיל העמידה מנהל פרויקט בארץ רחוקה ופרימיטיבית באמת אי שם באוקיינוס, לא כמוני פרימיטיב נאור שמשלם בדייטים. היא הייתה המזכירה שלו והיא הייתה יותר שחורה מהשחורים. יום אחד ברגע של פתיחות היא שאלה אותו:
"בוס אפשר לספר לך משהו אישי?"
"בוודאי, מה יש?"
"יש לי חלום מאז שאני קטנה שבארץ הזו אנשים לא כל כך מבינים, אמרתי לעצמי אולי אתה תבין."
"נסי אותי. מה החלום שלך?"
"מאז שהייתי קטנה אני רואה את אח שלי עם הדחפור והשופל וכל הכלים הכבדים האלה ואני רוצה גם. אני רוצה להיות נהגת שופל."
"חלומות צנועים יש לך, אפשר לסדר את זה את יודעת."
"מה פתאום לסדר?! סתם חלום, לא התכוונתי באמת, אתה יודע זה לא נהוג פה. זה לא כמו אצלכם הלבנים."
"לא יודע מה את בדיוק חושבת לך עלינו הלבנים, אבל מבטיח לך שבישראל אין המוני נהגות שופל. זה לא מקובל בשום מקום, פשוט פה קצת יותר."
"מה זה קצת?!"
"עזבי אותך בחייך, את תרוויחי יותר כסף, המשפחה שלך תהי מרוצה וגם תגשימי ככה חלום על הדרך. הקורס מתחיל עוד חודש ככה שתתחילי לחפש לך מחליפה לחפוף"
"בוס, אני ממש מעריכה את זה, אבל אתה לא מבין את כל התמונה, תודה רבה בכל מקרה!"
בסוף היא הפכה לנהגת שופל, ולא סתם נהגת שופל, נהגת שופל מצטיינת. והאמת היא, שגם כששמעתי את הסיפור הזה חשבתי לעצמי: "איזה גבר שבגברים, זה גבר אמיתי".
***
קיימת דיאלקטיקה עדינה בין המהנדס למ"פ, כל אחד גבר בדרכו. האחד נחלץ להגנת החלש ונלחם באומץ ובתחכום נגד החברה שהוא חי בה, והאחר רומס את הזולת באלימות בשם מטרה מטושטשת. שניהם גברים. אני יודע זאת, האינסטינקטים החשיבתיים הראשוניים שלי לא משקרים. לעיתים צריך להיות זה ולעיתים צריך להיות זה.
עד היום אני לא בטוח ממי מהם למדתי יותר - מהמ"פ או מהמהנדס?