לעניות דעתי, כוחו של חיוך חזק לאין שיעור יותר ממבט קפוא וחתום. ניסיתי את זה וניסיתי את זה, וגיליתי שזה נייר לקמוס מעולה לבחורות פתולוגיות. לא שאני שופט כן, גם אצלי יש מידה של דיסוציאציה בין מה שמדליק אותי למה שלגיטימי בעיני. יש כאלו שאין מה לעשות, זה מה שמרטיב אותן. המבט הריק, השתיקה, התנועות כמו כירורגיות של מנתח שמרים אותה ומניח אותה על השולחן כמו איזה חבילה לפני שהוא פותח אותה. הן יכולות לדבר עד מחר על קרבה, אינטימיות ותקשורת, אבל כמו שאמרה לי מישהי פעם בפיוטיות יוצאת דופן: "בסוף הכוס רוצה מה שהכוס רוצה". כמה קל להקפיא, באמת. פשוט מחזיקים הכל בפנים ומוציאים את זה כמו קיטור, וזה עושה את העבודה וממיס את הקרח שלהן.
ובשינוי נושא חד, שלמען האמת מאוד קרוב מבחינה מסוימת, תמיד האמנתי בו אם להיות כנה. אני לא מהמגולמאנים שחושב שאנחנו איזה זן נדיר, וזו פשרה סבירה בעיני שנותנת לאקט משמעות אך לא חוטאת ביוהרה. זו מן נטיה כזו של קבוצות עם פראקטיות מיניות איזוטריות לחשוב שרק הן רואות את האור. אז לא, שום אור אין פה ולמרבה הפליאה יש בחורים ובחורות ונילים וניליות מעניינים ומעניינות להפליא. ובכל זאת, אני מאמין בו בכל ליבי. מאמין בערכו התרפי של בדסמ. ובאמרי ערך תרפי זה עניין מאוד מתעתע, שכן גם ערך תרפי יכול להיות שלילי, כמו שטיולי בשנים האחרונות פה לימדו אותי.
פידבק מעניין שקיבלתי פעם על הכתיבה שלי פה הוא שהיא מאוד, ואני מצטט: "מיוסרת". אז האמת היא שלמרות שהבנתי היטב מאיפה הגיע אותה מסקנה שגויה, אותה הפעם גרמה לי לחוש כאילו אני חייב לפרסם אזהרה בדבר הטעיית הציבור: הנ"ל מרבה לחייך. באמת, אולי כל הסיפורים פה נראים עצובים לעיתים, אבל סה"כ הגישה שלי חיובית למדי לחיים. אפילו אופטימית אם לסכום באופן מצטבר את מצב הרוח, וזה גם לא שההתפלגות כזו קיצונית אם כבר להכנס לדקויות.
אבל אין מה לעשות, בסוף אני נהנה משניהם. נהנה שמישהי גורמת לי לחייך ונהנה לקרוע מישהי לחתיכות עם מבט חתום וקר. זה בא בתקופות וזה תלוי סובייקט תורן. בכל אופן, זה גילוי נאות שהיה חשוב לי להבהיר: מרבה לחייך, נהנה לייסר, ונכון להיום בעיקר מחפש סובייקט.
