כשאתה נוסע ברכב בלילה לבחירת לבך באמצע חודש עברי, קשה שלא להתמוגג מהירח. אבל כמו שכבר טענתי בעבר על פרחים שאינם פרחים, כך גם ירח יכול להיות עסק לא כל כך רומנטי. במיוחד אם הוא עוקב אחריך. בלי מטפורות מתוחכמות למה זה בדיוק הירח הזה, זה פשוט מטריד. על מה אתה מסתכל תגיד? מישהו הולך פה להפגש עם בחירת לבו, לך תעקוב אחרי מישהו אחר. "קצת פרטיות אפשר בבקשה?".
"לא, אי אפשר" הוא משיב לך בגיחוך בוהק, מרוחק ומלא מכתשים. אתה מושך בכתפך ביאוש, מחנה ברחוב ונשאר רגע ברכב הדומם. כעבור כמה שניות אתה אוסף את עצמך ועולה אליה.
***
במהותי אני טיפוס מונוגמי, ואם לצטט אמירה במעלה הנהר שעברו בו מים רבים מאז לפני שנתיים וחצי עם מישהי נשכחת:
"כשאתה אומר 'סגורה', כמה סגורה בדיוק אתה מתכוון וכמה זה סופי?"
"סגורה וסופית כמו המוות". כמה ימים מאוחר יותר הוספתי לזה טוויסט קומי, שלא יהפך מורבידי מדי כל העסק. זה היה בחורף. בזמן שהזדיינו באוטו בדלת פתוחה בפינה חשוכה באזור תעשיה, נישקתי אותה על פס הדבק שחסם לה את הפה בעוד רוחות הפרצים נכנסות להן מבעד לדלת הפתוחה ולחשתי לה: "זה הכי פתוח שאני מוכן לפתוח את הקשר, מה את אומרת?".
בד בבד עם זה, שיחקתי בעברי משחקי קנאה מודעים והדדיים. מודה ומתוודה. תחרות נשית בדרך כלל באמת מובילה לתוצאות יפות, אבל שם זה היה סיפור אחר. אולי זו הייתה תחרות, אבל היא לא הייתה בזוגות בכל אופן - כל אחד התחרה בעצמו ביכולת שלו לכאוב ולהכאיב. ואכן, מהמקצה האביבי ההוא בהחלט כל אחד יצא עם כמה מדליות.
***
אבל האמת היא, שלכוכב הלכת יש סוד כמוס שהוא לא מגלה לאף אחת, פרט לירח שלו כמובן. מה שלא רבים יודעים, זו העובדה שפרט לזה שהירח מסתובב סביב כדור הארץ, גם כדור הארץ סוג של מסתובב סביב הירח בצורה מעודנת יותר. זה נובע ישירות מהמשוואות.
אף על פי שאנו יודעים את מסלולו בדיוק מספיק מרשים להתרסק עליו, אנחנו לא מבינים עד הסוף את טיב האשליה האופטית הזו של מדוע הוא "עוקב" אחרינו. ואני? אני ממזמן כבר לא פלנטה נרקסיסיטית, סתם תושב בכוכב הסוטים שמתגורר במכתש הרומנטי שלו. אז אולי הירח באמת עוקב אחרי? לא, זה רק נראה ככה כי הוא רחוק. אבל האמת היא, שגם הוא לא מבין אותה אגב, היא שהוא בכלל חג בלי שליטה סביב משהו אחר גדול הרבה יותר ממני, שאני רק חלק קטן ממנו.
