אני למדתי בדרך הקשה על חשיבותם של בלמים. היו כמה תאונות דרכים מצערות מאוד במעלה הדרך כך שהיום אני זהיר יותר. חושד ברמה של חברת ביטוח בכל "כן אני בסדר אתה יכול להמשיך". ואכן, חברת ביטוח היא הדימוי הכי לא רומנטי או סקסי שהצלחתי לגייס לטובת התחושה האפרורית שהכתה אותי. עם זאת, לצד הסתמיות וחוסר הסקסיות, אני למדתי שבאמת אין ביטוח ללב שבור או לנפש שנשרטה. ואני? תמיד חושד באובססיביות במי שאתי תוך כדי מעשה:
"היא לא באמת רוצה"
"היא תתפרק עוד כמה שעות ותשלח לי הודעה שזה גדול עליה"
"היא לא באמת אתי"
"היא תתפקח עוד שבוע ותשלח הודעה שזה קטן עליה"
" מה תעשה אם היא תתחיל ליילל בבכי היסטרי תוך כדי שהיא תזכר באירוע מפעם?"
מה כבר אפשר לומר? אמנם קצת רדוף, אבל בסך הכל זה יצא בסוף טוב, מותיר כיום פחות גופות בצדי הדרך. אבל זו אמא טבע בכבודה ובעצמה שמזכירה לי מדי פעם: "חרדת נטישה היא חליפה שחייטתי לנשים, לא הולמת אותכם הגברים". ולי אין הרבה מה לומר לה פרט ללמשוך בכתפיים ולגלגל עיניים לשמים בזעם מיואש. ובינתיים אני נסחף לי בזמן למקום אחר. מה אני עושה עם הגוש הבוכה והמנוזל הזה בפינה של החדר? מה עכשיו? אולי אלך לשירותים, אביא ביד ואגמור ואחבק אותה שתספר לי מה קרה? או שאולי אתן איזה ליטוף או שנים לשיער, אזרוק כמה מילים מניפולטיביות ויפות להפליא ואמשיך לקרוע אותה לגזרים? בסופו של יום, ורק בסופו ואחרי עיבוד רב, אני חי עם רוב הבחירות שלי בשלום.
***
עברית היא שפה כל כך יפה, במיוחד כל עניין הבנינים ומשקלים. לדוגמא התפעל, בניין רפלקסיבי. פעולה פסיבית מחד, אך שבאה מבפנים. דיאלקטיקה של חוץ ופנים. הגביש לא בוחר להתגבש, אבל משהו בתוכו פשוט גורם לזה. כך גם המטען חבלה שהתפוצץ, הבחורה שמתאפרת לקראת הדייט, ההיא שמתאפקת לא לגמור כי הוא אמר לה, ההוא שהתאבד, ובמקרה שלי, האדם המתקרב.
מתקרב, כמו כל ההתפעלים, מצריך חוץ ופנים מאוזן להפליא. ואני רגיש באופן חולני לאיזון הזה, ואין כזה בשום מקום. בניגוד לפיזיקה, שם קרבה בין אובייקטים היא הדדית, קרבה של נפשות לא חייבת להיות כזו. אם אני במרחק מטר ממך אז את במרחק מטר ממני. לעומת זאת, כבר יצא לי להיות כמה סנטימטרים בתוך מישהי ולהשאר רחוק ממנה שנות אור. ואכן, גם להזדיין שייך לו לבניין המקסים של התפעל. וגם להתרחק.
ומה כל העיקוף הזה בא לספר? הוא בא לספר שלאחרונה מצאתי לי משהו לרצות בקרבתו ההדדית, פלנטה מסקרנת ומלאת מכתשים עטופה בטבעות יפיפיות. כוח המשיכה שלה פועל עליי, ומעת לעת גם נותן לעצמי להסחף אליה. כוח המשיכה שלי פועל עליה, ומעת לעת גם היא נסחפת.
ובכל זאת, זה הפחד שמזין לי את הבלמים. העובדה הפשוטה הזו שבניגוד לפיסיקה, קרבה היא לא עסק סימטרי מטבעו, צריך לשמור עליה כזו.
