"למה כזבתם אורות רחוקים?"
ובכן, יש לכך סיבות רבות, אך היום אני רוצה לעסוק באחת.
אורות רחוקים יכולים להיות הכל. הם יכולים להיות כוכבים שיאירו את הלילה שלך ויעזרו לך לנווט את דרכך הביתה. הם יכולים להיות ספינה באופק שבאה להציל אותך מהאי הבודד שלך. הם יכולים להיות מגדלאור שינחה אותך אל חוף מבטחים. הם יכולים להיות אור שבקצה מנהרה, והם יכולים להיות גם הרכבת שדוהרת אליך. הם יכולים להיות חלון מואר של ההיא שמחכה לו כל הלילה והוא לא בא. הם יכולים להיות אדומים-כחולים ומסתובבים ומרצדים כשהם באים לקחת אותך. הם יכולים לרצד כמו כדור דיסקו תמים שעושה אפילפסיה לנפש. הם יכולים גם להיות חזקים כמו השמש ולשרוף כל פיסה ממך ולא להתיר לך סנטימטר של צל.
אבל בסוף כשמתקרבים, אי אפשר להיות הכל. מגלים מה היו אותם אורות, והקסם מתפוגג. אני לא יכול להיות גם מגדלור שמכווין, גם רכבת דוהרת, גם כוכב צפון וגם שמש מאירה. בסוף מי שרצתה כוכב צופן שיעזור לה לנווט את חייה מוצאת שמש ששורפת אותה, מי שרצתה ספינה שתציל אותה תקבל מגדלור שלעולם לא יגיע אליה ומי שחלונה הואר כל הלילה, לבסוף נלקחה על ידי האורות הכחולים-אדומים למרתפים.
אז הינה, הם ממש לידך האורות, ואת מתרחקת. ולא, את לא צועדת לאחור. לא בורחת. עומדת בזה בגבורה. אבל זה לא סתם אורות שמתקרבים ומצייתים לחוקי הזמן ומרחב, אלו אורות רחוקים. וכשאורות רחוקים מתקרבים, חייבים להתקרב אליהם חזרה כי אחרת הם עושים את הדבר שהם יודעים לעשות הכי טוב, וזה מתרחקים.
