כלי לשירותה

זה עומד לקרות עוד מעט,

ליתר דיוק בשש וחצי.

קבעתי פגישה איתה, 

עם בעלת העיניים החודרות.

ואני חושש, מתרגש, חרד, פוחד, שמח, 

והכל הכל הכל מעורבב לי בתוך הבטן.

ככה זה לפני פגישה

עם שולטת שאתה מעריך, מעריץ,

ורוצה לרצות.

אחת שאתה בחרת להתמסר אליה

ומקווה שגם היא תבחר בך.

אפילו חשבתי לקחת משהו נגד חרדה,

אבל לא.

אני רוצה לבוא לשם נקי.

אני אמצא את השקט הפנימי שלי לבד.

מתוך האמונה, שגם אם זה לא יסתדר

נישאר הידידים הכי טובים,

כי כך היא הבטיחה.

ואני מאמין לה.

אני בוטח בה בעינים עצומות.

לגמרי.

לחלוטין.

ללא שמץ של היסוס.

וככה צריך להרגיש כל נשלט לגבירתו.

המבט בעיניה חדר לתוכי

כפי שאף פלאג לא הצליח.

השילוב של העיניים החומות

עם הגבות המעוצבות בצורת וי הפוכה,

כאלה שגורמות לך להרגיש קטן.

אבל המבט... משהו בו

גרם לי לחוש ערום לגמרי.

כיצד אוכל שלא להשפיל את מבטי

מול עיניה החומות?

רק...

אולי....

אם היא תפקוד עליי,

הבט בי!

יש כאן כל כך הרבה בלוגים מעולים,

ויש לי כל כך מעט זמן פנוי לקריאה.

והקצב בו אנשים מפרסמים פוסטים

בבלוגים שלהם הוא מופרע ומפחיד.

אין פלא שקוראים לנו עם הספר.

אני רק שובר את הראש

על מי לוותר.

למדתי היום שיעור באיפוק.

אני חושב שהצלחתי ללמוד את השיעור היטב.

לראייה - אסיים כעת.

היא השקיעה בי, באמת.

היא לא היתה חייבת, אבל היא השקיעה.

כך או כך, אני מתכוון להשתפר, לשאוף לשלמות.

לשאוף להיות הכלי הכי טוב שאיי פעם היה לה,

או לפחות הכלי הכי טוב שאני מסוגל להיות עבורה,

כי יש דברים שאינך יכול לשנות,

דברים שבהם אתה מוגבל בתור בשר ודם.

מה שבטוח,

אני בהחלט מתכוון לאסוף לה את הדואר.

:-)

מעולם לא תיארתי לעצמי כמה קשה יהיה להחליף כינוי -

לכינוי שיהיה מקובל עליה.

הצעתי כבר כמה, כולם נדחו על הסף.

אני מוגבל לכינוי בן מילה אחת,

יש לי רעיון כרגע, אולם הוא דורש אישור.

בדרך כלל תמיד אני הייתי זה שבוחר לעצמי את הכינוי,

ולא היתה לי בעיה עם זה,

אולם כעת, זה תלוי באישורה -

ושום דבר שהצעתי לא מאושר.

לא קל, אבל בסוף אצליח!

אני לא יודע אם היא תעריך את זה אם אפנה לחוכמת ההמונים,

אז אני לא אפנה - כך שהצעות כרגע לא יתקבלו בברכה, עמכם הסליחה.

אני מניח שיש סיכוי שזה יראה לה פחות מושקע,

אבל איפשהו - אני חושב שלפעמים יש שירים שאומרים בדיוק

את מה שאתה מרגיש,

ולו הייתי כישרוני בתחום אולי הייתי מקליט את עצמי,

ושר לה את המילים האלה בעצמי.

אני מאמין שהיא תעריך יותר פוסט כתוב משיר מודבק,

ובכל זאת, בתור התחלה,

הייתי רוצה לשים כאן שיר, שמביע בדיוק את מה שאני רוצה לומר.

פוסט החיזור הבא יהיה כולו כתוב.

"I Wanna Be Yours"

השיחה הראשונה איתה היום, בטלפון, היתה מפתיעה.

מפתיעה כי לא חשבתי שתוך פחות מ 24 שעות

אוכל להגיע למצב של שיחה עם שולטת ראויה,

והיא לחלוטין ראויה.

השאלה הגדולה היא - האם אני ראוי.

האם אני ראוי לה.

אני באמת ובתמים לא יודע את זה.

אבל אומרים שכל ההתחלות קשות,

וזה נכון.

יש בי הביטחון המלא שאוכל לרצות אותה,

ולהביא לה המון סיפוק ועונג ואושר

אם היא רק תיתן לי את ההזדמנות שאני צריך.

למרות ש....

לא הראיתי כל כך הרבה ביטחון באותה שיחה ראשונה.

אני מניח שבכתיבה בבלוג אני יותר מסודר ויותר מאורגן,

אני חייב למצוא את המילים הנכונות, לשיחה הבאה.

אני אמצא אותן.

אני מבטיח.

הפחד הזה שיש בתחילת כל קשר.

חוסר הביטחון, חוסר הוודאות.

זה משהו שצריך להיות מסוגל להכיל, לפני שניגשים

לקשר חדש.

ואני יודע, הפעם, שיש לי את הכוח להכיל.

יש לי הכוח להכיל גם סירוב.

אני לא פוחד ממנו.

זה לא שאני רוצה בו, כלל וכלל לא.

אני רוצה להיות זה שיבחר.

אבל אתה חייב להתחיל קשר מנקודה של עוצמה.

והפעם, אני יודע -

הפעם אני הכי חזק שאיי פעם הייתי,

ולכן, יש לזה סיכוי להצליח.

אם יש משהו שהבנתי שחשוב בחיים האלה,

זה דבר אחד:

יציבות ריגשית.

יציבות ריגשית אומר כמעט הכל-

זה אומר שאתה בריא, ללא דאגות, מאושר במידת מה,

שטוב לך, או לחלופין - שגם אם אתה לא בריא במאה אחוז,

אתה עדיין מתמודד עם המצב שלך בצורה מיטבית.

אם יש לך יציבות ריגשית ונפשית - יש לך הכל -

כל שאר הדברים נגזרים מזה.

אפילו אנשים שנחת עליהם אסון כלשהו - וזה לא משנה מה האסון,

כל עוד הם משכילים להסתכל עליו כמשהו שיש להתמודד איתו,

ולא לקרוס ממנו, אפילו אם מדובר במשהו נוראי, כמו מחלה חשוכת מרפא

או נכות -

כל עוד תתמודד עם זה מנקודה של יציבות ריגשית,

אתה תצליח להפיק את המקסימום מכל סיטואציה.

הרגשות שלנו הם עקב אכילס שלנו,

של כולנו!

הם אלה שיכולים לזרוק אותנו למטה, או להעלות אותנו למעלה,

אפילו אם זה יותר מידי גבוה.

לכן,

בכל זמן שיש לכם עלי אדמות,

התאמנו.

התאמנו בלהיות יציבים ריגשית ומנטאלית.

כל שאר הדברים הטובים יגיעו בהמשך.