החלטנו לצפות בפרק מהסדרה The Night Of. פתחתי בירה, פיזרתי נשנושים על השולחן הסלוני הקטן (לפעמים קטן מדי) והתיישבתי על הספה עם השלט ביד. בפיה היה רעיון מהפכני, שנצפה בחדר שינה. הסכמתי. אחלה מיטה, מצעים לבנים – תואמים את רוח הימים הנוראים, במקרה ואשתעמם אוכל גם להירדם בלי מצפון על כך שאזדקק עוד להתעורר, בקיצ' רעיון מעולה. היא צועדת לחדר שינה ואני דקה או שתיים אחריה. כפות ידיי מלאות בכיבוד שרק לפני רגע סודרו לפי סדר האלף בית (א.יכות ב.ררה). בחדר, היא כבר ישבה על המיטה כשלגופה כותונת לבנה ארוכה המכסה את רוב ירכיה, רגליה פרושות לאורך המיטה וכפות רגליה מכונסות תחת השמיכה. יד ימין מורמת אל על אוחזת בשלט של המזגן ובאמצעות האגודל מווסתת את הטמפרטורה הרצויה. יד שמאל מונחת על המיטה לצד גופה ומבין אצבעותיה מבצבץ לו שלט הטלוויזיה.
נעמדתי חסר אונים. ידיים עמוסות במצרכים, בקבוק בירה פתוחה תחובה לי בבית השחי מאיימת להחליק בכל רגע ואין ממש מקום כדי להניח את הכבודה. כשהיא התפנתה לסייע במבוי הסתום אליו נקלעתי, היא הציעה שאניח הכול על הריצפה ליד המיטה. שוב הצטערתי בפעם האלף וכמה, למה אין לי שולחן-מגש-מיטה כזה שמופיע בכל סרט רומנטי קיטשי שקיים על פני היקום. "אילו היה לי, הייתי מניח עליו את הנשנושים, מציב אותו קרוב אלי מעל החזה, לא הייתי צריך אפילו להושיט את היד אלא ישר מהצלחת לפה ובלי להוריד את העיניים מהמסך..." פנטזתי לעצמי.
ובחזרה למציאות;
חמש דקות מאוחר יותר, התמקמתי על המיטה כשהיא רכונה על ארבע משמשת לי שולחן-מגש-גוף כזה. ראשה מימין, ישבנה החשוף משמאל ועל גבה פזורים הנשנושים (איכות משמאל, בררה מימין). לרגע קט היא עוד חשבה להישאר עם הכותונת בד שעל גופה, עד שציינתי בפניה שגם בשולחן הסלוני אין מפה. רגליי השתרכו תחת גופה וכפות רגליי בצבצו מצידה השני. הסדרה החלה לרצד על גבי המסך וככל שהתארכה, היא שקעה בה ואף לרגע כמעט ומעדה. כדי לאזנה, תחבתי לאחוריה פלאג עבה וארוך מספיק כדי שתתכווץ ולראשה הצבתי את דלי הפופקורן הגדול דיו כדי שיעטר את ראשה. היא הייתה מכווצת ויציבה להפליא ואת הסדרה סיימתי כשעל הנשנושים לא ויתרתי.
בעשר דקות האחרונות מצאתי לה שימוש נוסף, שולחן-מחשב-גוף כזה. עכשיו שסיימתי גם לכתוב את הפוסט הזה ואין לי עוד צורך בשולחן, נראה לי שאשתמש בה בתור מנורת הלילה האישית שלי. אדליק אותה עד שאתעייף ואכבה לכשאחליט להירדם - The Light Off.