כוונות טובות

לדעת שכל המערכת יחסים היתה שם מישהי עוד.

לדעת שכשעברנו דירה היא עזרה לך לערוז בגדים שלי.

נגע בלבוש תחתון.

בחולצות, מכנסיים.

ענדה תקופה את השרשרת שלך שאני זכיתי רק פעם אחד להחזיקה בידיי.

לדעת שלוח שנה שהיתי מסמנת משמרות שלי בעצם שימש כידיעון מתי לא היה בבית למפגשים יותר בטוחים שלכם.

לדעת שהיא היתה בין ראשונות אם לא הראשונה ששלחת לה תמונה של התינוקת שלנו כשהיא נולדה.

לדעת שעדכנת אותה במה שקורא בחיינו.

לדעת שאמנתי שאתה נוסע לדוג ובעצם נסעת לסופ"ש איתה.

ירח דבש שלנו היה אולי קצר יותר ממפגשים מסויימים שלכם...

נכון היא היתה נעלמת לתקופות.

אבל תמיד נשאר טלפון שלה בשלוף ותמיד היתה חוזרת.

ואני? אני היתי לבד, אמנתי. חיכיתי כמו ילדה טובה.

אמנתי לכל השקרים.

הגנתי עלייך בפני ההורים אפילו שלך שאתה צריך את הדייג שאתה צריך לצאת וצריכים להיות לך חיים וזה בסדר.

חשבתי שתעריך את זה. זה שאני משחררת אותך, זה שאני תמיד מחכה. שאני תמיד שם כשאתה צריך, כשחלומות רעים תוקפים אותך.

אמנתי באהבה.

אהבתי אותך כאילו לא נפגעתי לעולם...

אם תשאל אותי שוב את אותה השאלה....

אני אענה לך שלא. אני לא מסוגלת לאהוב יותר כאילו לא נפגעתי לעולם.

אני לא מאמינה יותר באהבה.

אני לא מאמינה יותר לאנשים.

אני לא יכולה לראות יותר את הטוב שבהם.

לא נשאר ממני כלום.

נשארתי לבד.

בעצם כך הייתי.

וכנרא שכך נועדתי להיות.

הביטחון עצמי שלי תמיד היה נמוך.

האמנתי שאני מספיק טובה בשבילך והתברר שלא.

תמיד חשבתי מה עוד חסר לי? למה אני רעה? מה לא בסדר איתי? למה אני לא מספיקה?

מה עוד אני צריכה לעשות כדי שלא תלך ממני, שלא תשאיר אותי לבד.

חיכיתי בימים ובלילות למגכ שלך, לקול שלך, לך.

תמיד אמרתי לך שאני מחכה גם אם אני הולכת לישון אני מחכה שתעיר אותי שתחזור כי אני מחכה ורוצה להיות איתך. 

במקום זה בחרתה לא להעיר אלה להזמין מישהי אחרת לתוך הבית שלנו כשאני ישנה.

כל מה שרציתי זה להיות שלך ושאתה תהיה שלי.

ריסקתי את עצמי לתוך האבה שלי אלייך.

לא נשאר ממני כלום.

ואני נשארתי לבד.

או שלא נשארתי? כי לא נשאר ממני כלום.

כמו שהיא תמיד היתה שם. 

אני נעלמתי.

הפכתי לצל.

אני חייה על אוטומט. מחייכת. עושה מטלות יומיומיות. נושמת. אוכלת. מכבסת. שותפת. אבל זה רק עטיפה.

אני אינני עוד.

נשארתי לבד. ולא נשאר ממני כלום.

חתונה שלי

אוהובי ואני

זה היה צריך להיות היום המאושר בחיי

היתי מקולרט לו כבר אז

רציתי להראות עד כמה אני שלו

חשבתי שהוא שלי

אתם יודעים מה. התרשמתי מקהילה קטנה שלנו כמשהו רציני ומכבד את צד השני...

ומה שיצא בפועל זה שכמה בנות הציאו לבעלי לעתיד פינוק יום נישואים. זיון באוטו, מציצה בשירותים מה לא...

ואני...

אני היתי הכי עומללה.

היום המאושר בחיי היה יום הסיוט.

אפילו חברים של החתן ריחמו עליי...

כמה צריך להיות עומללה שבחתונה שלך ירחמו עלייך....

דילגתי.

רציתי שתהיה מאושר.

אמרתי לעצמי זו חתונה שלך.

זכותך לחגוג...

רק על עצמי לא חשבתי... לא חשבתי על עצמי כבר אז.

היתי לבד ביום חתונתי.

היתי צריכה לשים לזה לב כי ככה נראו ימי חיי מאז.

לבד.

צריך להתרגל למחשבה הזאת הראי זה לא משהו חדש.

כל הזמן היתי לבד.

וכך אהיה....

מצד אחת אהבתי.

מצד שני אני לבדי.

כל צד נשקל.

כל מילה נבדקת.

ואני את מצבי שוב ושוב בודקת.

איפה עכשיו?

איפה אהיה?

מה עוד אני אעשה?

האם אפגע או אפגע?

האם אשמח או שוב אבכה?

ואם איתך זה בכלל שווה?

האם זה שונה?

להיות לבד או לאהוב?

האם יש הבדל בכל זה בסוף?

אהבה שלי עדיין כואבת.

עדיין לא מצליחה לחשוב על עצמי אלה רק עלייך

מה יהיה לך טוב

מה לעשות שתחייך

איך לגרום לך להיות שמח

איך לרצות אותך

הכל רק לך

היום גרמת לי לבכות שוב.

לא רוצה שזה יקרה עוד. לא מגיע לי.

ביום שאבין שאני צריכה להרפות ואצליח לעשות זאת יהיה לי הרבה יותר קל

ביום שלא אנסה לחייך אותך. אחייך את עצמי

צריכה ללמוד להיות אגויסטית. קצת הרבה.

לא מצפה יותר לכלום 

אתחיל לצבור טיוטות מחדש

לא ארגיש ולא אחשוב

עצוב לי כל כך שלחיוך שלי שבאתי אלייך ענית בעצבים

שלעוד הזדמנות שאני נותנת אתה שם זין

שלעוד פינה שאני פותחת בלב בשבילך אתה יורק

עצוב לי כל כך

שכל מהשאתה "אומר" זה אפילו לא שפתיים כי אתה לא אומר את זה אתה רק כותב

עצוב לי שאין לך מה להגיד

עצוב לי שכל יום שעובר עוד רסיס של אהבה נופל

ואקום מאפר

והנהר את עצמי

ולא יהיה אכפת לי יותר

ולא יצפה

וימשיך בדרכי

היום נגמרה תקופת הכניע שלי.

יוצאת לעצמאות.

מגלה ונזכרת במי שאני.

אז נעים להכיר

שמי א****

אני טיזרית מלידה.

אני לא מחכה לתת תשובה.

לא אכפת לי אם התשובה שלי יעצבן אותכם.

אם תואבו מה שתראו תבואו לבקר ואם לא. אז מה זה לא מעניין אותי תכלס מה אתם חושבים.

אוהבת לדבר.

אוהבת לכתוב.

אוהבת לקרוא.

אוהבת ללמוד.

אוהבת לחשוב.

אוהבת הרבה, שונאת מעט מאד.

לעצבן? לא לא כדאי לכם.

למה? כי אני מניפולטיבית ואתם תצטערו על היום שנולדתם.

אוהבת לשלוט, יודעת להכנע.

אוהבת סקס ולא אוהבת כשלא מבינים מילה לא

זה לא בושה ולא מילת ביטחון

לא זה ל א 

וזה לא בגלל שאני רוצה שתרדוף אחרי, וזה לא בגלל שאני רוצה בתודעה ואתה יכול לקרוא אותי או כל דבר שתדמיין

לא זה ל א 

חברה מסורה.

אישה נאמנה.

לב טהור מזהב.

זונה בנשמה.

הכל אני.

והכל תלוי במצב רוח

הכל רגעי

גם החיים

מאחלת לכם רגעים יפים

מחכה לך כל היום.

מתגעגעת לקולך.

לריח ולמגע. 

מתגעגעת לכולך.

קמה אין ספור פעמים, יוצאת לחדר מדרגות.

הבנתי עד כמה ימים שלי היו מלאים בלחכות לך.

רק שפעם היתה בא.

ועכשיו מרגיש לי ריק.

חסר משמעות.

כל כך מיותר כל העולם הזה בלדייך.

כולם ישנים.

אני בסלון.

מכונת כביסה דופקת ואני כמה לבדוק אולי זה אתה בדלת?

מקשיבה למעלית. כשהיא נעצרת הולכת עם דפיקות לב חזקות לדלת לראות אולי זה אתה....

כל לילה יושבת בסלון בחושך ושקת ומקשיבה לצלילים שבחוץ.

אמרת שאתה לא צריך מפתח בשביל להכנס... אז אני מחכה...

מחקה שתבוא ולא תלך עוד לעולם.

שתגיד שלא אכפת לך מה היה ולא מעניין מה יהיה אתה אוהב ואתה לא הולך לשום מקום.

הנה עוד לילה מתחיל.

צפירות רכבים בחוץ.

דפיקות לב ביפנים.

ודמאות מציירות ציורים.

והנה הן מגיעות...

זכרונות מעבר...

חושך סוגר עליי.

הלילה כבר כאן.

המיטה קרה. לא בא לי להכנס אליה.

מושכת את עצמי לא להרדם. מפחדת מחלומות.

פעם היה עקרב וצפרדע. וצפרדע היתה חסינה לרעלו של העקרב. היתה רק נקודה אחת חלשה. ועקרב פגע בנקודה הזו.

הצפרדע נפגעה קשה. 

אמרה לעקרב שהיא אוהבת אותו יותר מכל אבל בכל זאת ביקשה ממנו לעזוב.

כשפצע החלים קצת היא ביקשה מעקרב לחזור.

אבל עקרב אהב את הצפרדע כל כך חזק. דאג לה מכל הלב ונשמה.

והוא אמר לה:" צפרדע יקרה. אני אוהב אותך יותר מכל ובגלל זה אני לא אחזור. איני רוצה לפגוע בך עוד." 

וכך דרכיהם נפרדו.

היא נשארה לבד צפרדע ממתכת...

לפעמים בדימדומים רואים אותה מסתובבת על חוף הים ומחפשת את העקרב...