אמרת לי תנוחי ונסעתה אליה.
הלכתי לישון.
סוגרת עיניי.
צרחה. מסתכלת באינטרקום מקווה שהוא ירגע ויחזור לישון, אבל הוא קם במיטה וממשיך לצרוח.
הולכת אליו. מרגיע. מציא מים, אוכל. מסרב לכל.
בוכה. זאת תקופת שיניים. כל הורה מכיר אותה.
לאחר כמה זמן נרגע. עומדת לידו. מחכה דקה.
הולכת למיטה.
נשקבת.
סוגרת עיניים.צרחה.
חוזר חלילה.
הפעם כבר אוכל.
מרגיע שוב. מחכה והולכת למיטה.
נשכבת... צרחה.
לוקחת על ידיים. נרדם. שמה במיטה. מתעורר מתחיל לבכות.
טוב קטנציק הבנתי היום אני ישנה איתך.
שמה אותו בהגלה שאכל לנדנד אותו. נשכבת ומנדנדת.
מדי פעם נרדמת ומייד מגיע הצרחה.
עברו שעתיים.
נרדמתי נירא שגם הוא.
צרחה אמא, אבא!!!! מתעוררת לא מבינה מה קורא קולטת שזאת ילדה. רצה לחדר אחר בדרך פוגעת קלות בעגלה וגם הוא מתחיל לצרוח.
ילדה בוחה. חלום רע. חלמה שאכלה אגוזים עם קליפה.
מתחילה להשתעל.
הוא צורח ואני מתרוצצת בין שני החדרים.
אחרי שהיא נרגעת הולכת עליו. נותנת מים. וכבר לא נשקבת. יושבת ומנדנדת.
הולך להיות הלילה שמח.
לילה לבן.