לפני 7 שנים. 21 בנובמבר 2016 בשעה 7:55
תמיד כשהולכת עם הלב.
נפתחת ורוצה בטוב.
מנסה לאמין ונותנת עוד הזדמנות.
מקבלת סטירה מצלצלת יותר ויותר מפעם לפעם.
השאיר את ליבי למות במערה חשוכה. אין שם לא קרן אור בודד ולא צל.
חשך טהור ודממה.
השאר רק עם הראש עד שגם אותה לא יורידו מכתפיי.
ואז אכל להשאר בשקת. בלי מחשבות. בלי כאב ראש. רק גופי נטולת חיים.
חיוך סתמי.
תגובות אוטומת.
ואז הכל יהיה טוב.
בלי תחושות.
בלי כאב.
בלי רגש.
בלי חיים.