המחבוא הסודי שלי

איך אני מתבאסת שלא ידעתי שהם מופיעים 

הייתי מזמינה כרטיס

הבנתי שאם אני רוצה שינוי הוא צריך לבוא מעצמי.
אני צריכה להיות עם לב שלם על מה שאני רוצה לעשות, להיות, לשנות ולהיות רצינית לגביו.
היום הוכחתי לעצמי את זה ועשיתי כמה דברים שרציתי וזה נתן הרגשה טובה.
אני רוצה לאפשר לעצמי לעשות יותר, לחוות יותר.

אני מפחדת שירד לי המוטיבציה ושוב אני ישקע בחוסר רצון 

נהפכתי להיות פחדנית

זה מתסכל

אני תוהה למה זה קורה 

דווקא עכשיו

אני באמת סובלת מדיכאון.
מה עוללתי לעצמי.

או לפחות שמחה.

בנתיים הצלחתי לעשות הליכה אפילו שלא רציתי

אולי ככה אני אצליח לשנות דברים. בדחיפה

אני עדין מרגישה לא טוב עם עצמי.
הלוואי שזה יעלם כבר

אבל כזה שיקבל את זה שאני דומיננטית ולפעמים קשה לי לא לעשות את מה שאני רוצה. הא כן ובלי סקס

זה מחוץ לתחום.

למה אנשים שמקנאים עושים רע לאחר בגלל שהם מקנאים בו?

למה לפגוע ולהרוס?

למה להתנהג בזדון ולעשות דווקא?

למה לא לכבד?

שיסלח לי אלוקים אבל יש אנשים שפשוט לא צרכים לחיות.

הרוע שיוצא מהם מרתיח לי את כל העצבים בגוף 

ונמאס לי מזה.

ברח לי

אשכרה לא הצלחתי להתאפק

וברח בתוך כל המכנס.

כל הדרך הביתה אני נוהגת ובוכה

מקללת את כל העולם ואשתו ומרגישה

כל כך מושפלת שלא הצלחתי להתאפק.

היו לי ימים כאלה טובים ועכשיו זה.

אני בת 27 עם גוף של מישהי בת 80

מזל שמחר שישי ואני יכולה לקבור את עצמי במיטה.

השבועיים האחרונים שבהם אני מתזזת מחופשה לחופשה

גרמו לי להבין כמה דברים. קודם להגיד תודה על החברים

לי שמבינים אותי ולא שופטים אותי וזורמים עם הכול 

ושנית, שפעם ראשונה מזה הרבה זמן אני מרגישה

באמת טוב עם עצמי מבחינה גופנית. ירדתי המון במשקל

אבל חזר לי התאבון ואני מסתכלת במראה ומרגישה 

טוב עם עצמי. יש לי עוד קברת דרך בשינויים ועוד

לא הגעתי למצב שאני מאה אחוז מרגישה טוב עם עצמי

אבל עדין אני מרגישה יותר טוב מפעם.

אני חושבת שמה שמעציב אותי זה לא החוסר בזוגיות אלה 

יותר הרצון שיהיה איתי מישהו שנוכל לשבת לדבר

להתחבק, לבלות. אחרי כל חווית הטראומה שעברתי

סקס זה לא מה שמעניין אותי ולא כל הקשור אליו.

אני רוצה חיבוק וזהו