המחבוא הסודי שלי

אנחנו חושבים שרק אנחנו לא בסדר,

רק אנחנו מרגישים מדוכאים או עם 

מחשבות שליליות, תקופה קשה וכדומה

אבל בעצם כולם מסביבנו מרגישים בצורה

כזו או אחרת. היום ביקרתי את סבתא שלי

בבית אבות. ותוך כדי יצא לי לדבר עם דוד שלי

על הבת שלו שילדה לא מזמן ושכנראה היא

בדיכאון קשה אחרי לידה ואיך היא מרחיקה

את כולם. אני לא כל כך בקשר איתה

האמת אף פעם לא ממש יצא לנו אבל

הפחד שהרגשתי היה עמוק. לתהות אם

היא תעשה משהו לה או לתינוק ושהיא

לא מוכנה לקבל עזרה. ישר אחר כך חשבתי 

חברה טובה שלי שגם ילדה לא ממזמן

ושהיא במצב ממש שונה ממנה.

וחשבתי על עצמי ועל הדיכאון שלי

ושאני מבקשת עזרה ולא מתביישת כבר

במה שעובר עלי ובתחושות שלי ושזה

בסדר, כולם עוברים את זה. הקושי סובב

סביבנו.

מה שאני בעצם אומרת זה שלהגיד אני לא בסדר

זה הכי בסדר בעולם ולבקש עזרה זה לא בושה.

החודש חודשיים הקרובים יהיו לי שוב קשיים ואחר

כך אסתדר. אז מצמצמים פה ועושים את זה ומדברים

עם ההוא אבל אני חושבת שעצם העבודה שאני אומרת

אני לא בסדר זה אומר שאני הכי בסדר בעולם ועל זה

אני שמחה.

לבנתיים

וברגע שזה יעבור 

השקט יגיע ואני 

שוב יהיה עצמי.

אני הולכת לטוס עוד שבועיים

לחופשה קצרה ולבד.

לא הייתי בחופשה בחול לבד קרוב לחמש

שנים. אחרי כל החודשים האלה חופשה

קצרה לבד תעשה לי קצת נחת.

השנה הזו הייתה שנה קשה ובעיקר נפשית.
ספק נאנסתי או לפחות המילה שלי נאנסה, הכלב שלי מת, התקפי חרדה, פאניקה, בכי והמון
ניצול שלי במקום העבודה הקודם, החוסר הרצון שלי ללכת ללימודים ולנסות לסיים את התואר
האומלל שעשיתי ( הוא לא באמת אומלל אבל אני מגזימה בכל דבר לפעמים ), להביא חתול ( בחירה מטומטמת )
ואני לא מסוגלת להתגבר על שום דבר. אני מרגישה חיה מתה. ואם מישהו מסתכל עלי מהצד
הוא לא יבין מה אני רוצה. אבל על אף שאני נראית לכולם יפיפייה, רזה וחרוצה, כזו שיודעת מה היא רוצה והיא תשיג הכול
אני בתת משקל נוראי, חוסר שינה, נשירה נוראית ויש בי זעם מבעבע שלא נרגע. 

ועל אף שאני מקבלת עזרה ומילים מנחמות אני לא מצליחה לעשות את ההפרדה. 

בא לי להיות שמחה, 
בא לי לקום בבוקר אחרי התפילה שלי ולהאמין באמת שאני אומרת היום יהיה יום טוב.

מחר החלטתי לנצל את הטוב שהגיע אלי וזה שאני ביום חופש ולעשות כמה דברים.
קודם כול לעצמי כי הגיע הזמן שאשים אותי במרכז ולא רק את כול האחרים
ואחר כך, אקנה לאמא שלי פרחים לחג ואולי משהו יפה שהיא תרצה בו.

ואולי אני יוכל להעניק טוב למישהו כאן כמו שאני קיבלתי או לפחות אני אנסה.

להיות במינוס ( השם ירחמו כן מזל שזה רק חמש אלף )

דבר שני להיות חולה ולחטוף סינוסיטיס ולאבד חצי גרון

ואז לא להשתלט על הילדים כי יש לך חרא של סייעת.

אח איזה שבוע כיפי 

רק התחיל השבוע והתעייפתי.
מעניין מתי הכאבים שלי יפסקו

אני תמיד מקבלת פה הצעות לדברים מוזרים.
אתם לא יכולים להציע לי משהו מועיל שיעזור לי באמת?

אוף

בכיתי במהלך התפילה שלי.

התחננתי לאלוקים שהכל המצב שלי יסתדר

הבריאות, הכלכלה, הרצון למצוא אהבה והרצון

לקבל החלטות שכולות ונכונות.

הבנתי שלא התגברתי על המוות של הכלב שלי

ושלהביא חתול היה צעד נמהר מדי ולא נכון.

שאולי לא היה נכון להתפטר ישר ולעבור 

למשהו זמני ולא מועיל בלשון המעטה

ושאולי מקום העבודה שלי לא זוהר

כמו שחשבתי.

כל החודשים האלה והטעויות חוזרות שוב ושוב

ואני לא לומדת. 

אז במקום אני אוכלת גלוטן כמו מזוכסטית 

ובוכה מכאבים והחתול הזה לא נותן לי מנוחה

ואני עומדת על קצה צוק ורק תוהה מי יבכה

עלי עם אני אקפוץ.

כואב לי, מגרד לי ואני לא מצליחה לישון 

הצלחתי להשיג כרטיס להופעה של אימגן דרגונס אתמול ממישהי שמכרה בדקה התשעים.
ואפילו שהלכתי לבד זה הייתה החוויה הכי טובה שהענקתי לעצמי.
ההופעה עצמה הייתה אדירה, השירים, איך שדן הסולן תקשר עם הקהל
ולשמוע את השירים שאני הכי אוהבת בלייב ולשיר יחד איתו.
הייתי קרובה לבמה ופשוט היה חשמל באוויר.
באמצע ההופעה הוא אמר שיתף שהוא חווה דיכאון והולך לטיפולים
ואין בושה וכול אחד מאיתנו צריך להיות פה, זקוקים לכל אחד מאיתנו
ובתקופה שאני חווה דיכאון בעצמי זה כל כך חיזק אותי.

וגם קניתי חולצה למזכרת במחיר מופקע של חיי אבל זה היה פשוט שווה את זה

הלוואי שאזכה להגיע לשמוע עוד הופעות שלהם
ובעזרת השם אני מתכננת להופעות הבאות
שגם הם יהיו לבד. אני לא זקוקה למישהו שיחזיק לי את היד
הלוואי שיקרו רק ניסים כאלה טובים