השנה הזו הייתה שנה קשה ובעיקר נפשית.
ספק נאנסתי או לפחות המילה שלי נאנסה, הכלב שלי מת, התקפי חרדה, פאניקה, בכי והמון
ניצול שלי במקום העבודה הקודם, החוסר הרצון שלי ללכת ללימודים ולנסות לסיים את התואר
האומלל שעשיתי ( הוא לא באמת אומלל אבל אני מגזימה בכל דבר לפעמים ), להביא חתול ( בחירה מטומטמת )
ואני לא מסוגלת להתגבר על שום דבר. אני מרגישה חיה מתה. ואם מישהו מסתכל עלי מהצד
הוא לא יבין מה אני רוצה. אבל על אף שאני נראית לכולם יפיפייה, רזה וחרוצה, כזו שיודעת מה היא רוצה והיא תשיג הכול
אני בתת משקל נוראי, חוסר שינה, נשירה נוראית ויש בי זעם מבעבע שלא נרגע.
ועל אף שאני מקבלת עזרה ומילים מנחמות אני לא מצליחה לעשות את ההפרדה.
בא לי להיות שמחה,
בא לי לקום בבוקר אחרי התפילה שלי ולהאמין באמת שאני אומרת היום יהיה יום טוב.
מחר החלטתי לנצל את הטוב שהגיע אלי וזה שאני ביום חופש ולעשות כמה דברים.
קודם כול לעצמי כי הגיע הזמן שאשים אותי במרכז ולא רק את כול האחרים
ואחר כך, אקנה לאמא שלי פרחים לחג ואולי משהו יפה שהיא תרצה בו.
ואולי אני יוכל להעניק טוב למישהו כאן כמו שאני קיבלתי או לפחות אני אנסה.
