המחבוא הסודי שלי

פתאום קלטתי שאני נכנסת למינוס
ואף פעם לא נכנסתי למינוס.
זה מכניס אותי לפאניקה ופתאום אני לא יודעת איך אני אסתדר
העצמאות הזו מצד אחד כל כך טובה ומצד שני היא קורעת 
אותי ואני עובדת בשני עבודות וזה לא מספיק. קשה למצוא עוד
בייביסיטר ואני עדין לומדת אז אני עדין בחצי משרה. 

אני חייבת למצוא עוד עבודה בשחור כזו שתכניס לי כסף לכיס
לפחות שאני יצליח להתאזן קצת עד שאקבל את הצ'ק שאני
מחכה לו ומי יודע מתי הוא יהיה מוכן בכלל

לא לא שאני אבין מה נהיה

גבר שנהלנו שיחה דקה וחצי

כבר שופט אותי כי אני רזה מדי.

די למה אני מגנט לאדיוטים 

בא לי לבכות 

לא מספיק שהחבר הכי טוב

שלי גוסס ומי יודע עוד כמה

ימים נותרו לו לחיות, הכלבלב

המסכנוני הזה. אז גם זה 

אלוקים תן לי רק טיפת מזל

אתמול מאוחר בערב גליתי שנשפרה לי הנורה בדירה
תוך כדי שאני מדברת עם אבא שלי אני מחליפה אותה
והוא אומר לי נו החלפת, נו עובד? כאילו כמה קשה זה
להחליף נורה בפינת אוכל. ואז אחרי שניתקנו נפל לי 
האסימון שזה לא הקל או הקשה זה עצם העובדה
שהסתדרתי לבד ותיקנתי מה שהיה צריך לתקן.

החודשים האחרונים היו קשים בלשון המעטה ומצאתי את עצמי מגיעה ליום שישי
אחרי ארוחת ערב שישי חוזרת הביתה בסביבות עשר ונשפכת למיטה עד הבוקר
וניסיתי באמת שניסיתי אבל מרגיש לי כאילו מישהו צוחק עלי ושולח לי רק בחורים
עם בעיות שלא סגורים על עצמם ולא יודעים לתת את הכבוד הבסיסי למין השני. 
הרגשתי שזה רק אכזבות ודמעות ושאני חייבת להבין שאני צריכה לסמוך רק על עצמי
ולעשות הכול בעצמי כי כל ההבטחות שמספרים לך בחוץ הם כאלה בולשיט מארץ החרטא
ונכון שיש בזה משהו מאוד מבאס אבל פתאום דיברתי עם מישהו שיצאתי איתו לפני כמה
שנים ואם איך שהוא התכתב איתי הבנתי באותו הרגע למה זה נגמר. 

אני תוהה אם אני מגנט לאידיוטים או מתעללים בנשים, 
ומצד אחד אני באמת אוהבת את הלבד שלי וצריכה אותו 
ומהצד השני בא לי מישהו, קצת חמימות אבל כזו שלא תעיק.

מקווה שתקופת המבחנים תצלח 

ממש מבאס להיות יבשה

בא לי להיות רטובה

לשחק עם עצמי

ולגמור.

התרגלתי לרעב הזה 

מעניין מתי הוא יחזור

עכשיו באמת אלוקים שמע את התפילה שלי 
תודה שגאלת אותי מאוד אדיוט
ובנימה זאת תודה על ההצעות חברה
אבל אני שמחה להיות רווקה. 

איך לעזאזל הם גילו שזה בדיוק מה שהייתי צריכה
אין אין אלוקים שומע את התפילות שלי 

החלטתי שכרגע הכי טוב לי לבד,

אין לי כוח לרדוף או לשמוע מילים 

שלא יתגשמו ולשם כך, החלטתי

שאני רוצה את הלבד שלי.

לא רוצה להכיר ולא רוצה לפגוש

רוצה להרגיש את החופש ולהנות ממנו.

לפעמים צריך את הלבד ובסוף גם

זה יעבור

היום אני יכולה להסתכל על כל הדרך שעברתי

ורק להתגאות בעצמי ובזה שלא וויתרתי ונלחמתי

עד הסוף. הדרך עוד ארוכה והעבודה אף פעם

לא תגמר אבל אני חד משמעית גאה במי שאני ובי.

השינויים הקטנים שעשיתי יעזרו ללחץ קצת לרדת

אבל המטרה הבאה היא לנסות למצוא עבודה יותר

מתגמלת לתקופה הזו ואולי אפילו עוד משרה נוספת.

מזל שיש סופש אורך למנוחה

איזה זין