המחבוא הסודי שלי

אתמול מאוחר בערב גליתי שנשפרה לי הנורה בדירה
תוך כדי שאני מדברת עם אבא שלי אני מחליפה אותה
והוא אומר לי נו החלפת, נו עובד? כאילו כמה קשה זה
להחליף נורה בפינת אוכל. ואז אחרי שניתקנו נפל לי 
האסימון שזה לא הקל או הקשה זה עצם העובדה
שהסתדרתי לבד ותיקנתי מה שהיה צריך לתקן.

החודשים האחרונים היו קשים בלשון המעטה ומצאתי את עצמי מגיעה ליום שישי
אחרי ארוחת ערב שישי חוזרת הביתה בסביבות עשר ונשפכת למיטה עד הבוקר
וניסיתי באמת שניסיתי אבל מרגיש לי כאילו מישהו צוחק עלי ושולח לי רק בחורים
עם בעיות שלא סגורים על עצמם ולא יודעים לתת את הכבוד הבסיסי למין השני. 
הרגשתי שזה רק אכזבות ודמעות ושאני חייבת להבין שאני צריכה לסמוך רק על עצמי
ולעשות הכול בעצמי כי כל ההבטחות שמספרים לך בחוץ הם כאלה בולשיט מארץ החרטא
ונכון שיש בזה משהו מאוד מבאס אבל פתאום דיברתי עם מישהו שיצאתי איתו לפני כמה
שנים ואם איך שהוא התכתב איתי הבנתי באותו הרגע למה זה נגמר. 

אני תוהה אם אני מגנט לאידיוטים או מתעללים בנשים, 
ומצד אחד אני באמת אוהבת את הלבד שלי וצריכה אותו 
ומהצד השני בא לי מישהו, קצת חמימות אבל כזו שלא תעיק.

מקווה שתקופת המבחנים תצלח