מאוכזבת ובעיקר עצובה.
אני מרגישה שלא טוב לי
חשבתי שמשהו השתנה ולא הלכתי לכיוון הרומנטי בכלל באותו הרגע רק רציתי לדבר
סתם רציתי משהו לדבר איתו שמבין והוא הבין או עשה את עצמו
וברגע אחד הרגשתי כמו בלון שהוציאו לו את כול האוויר.
הרגשתי בדיוק כמו לפני שנה מאוכזבת ובעיקר עצובה עם דמעות שלא מפסיקות לזלוג בגלל אפס אחד
זה הסימן שהשארתי אצלו, שאני "זולה", "נותנת". אני שלא הייתי עם אף בחור במשך שנה,
חוץ משיחות סרק שלא הובילו לשום מקום. אבל זה קל לחשוב ככה, להסיק מסקנות .
ועבדתי כל כך קשה השנה כדי לעבוד על עצמי מבחינה נפשית, חצי שנה של טיפול אחד על אחד עם פסיכולוג
ופתאום זה מחזיר אותי כול כך אחורה שקשה לי לעלות למעלה.
ואני יודעת שהוא אפס ואני לא צריכה לייחס לזה חשיבות אבל זה לא אני
אני לא זולה ולא מחליפה בחורים כמו גרביים, אף פעם לא הייתי כזאת ואני גם לא אהיה.
למה "גברים" מרשים לעצמם לחשוב ככה? כי בחורה אוהבת סקס קצת שונה אז זהו? היא נותנת? היא שרמוטה?
כאילו כולם מושלמים בעולם הזה ורק אני העלובה היחידה.
ועוד לחשוב שרציתי איתו משהו רומנטי פעם,
בא לי להקיא עכשיו רק מהמחשבה על זה.
