המילה הגדולה הזו שמתביישים לדבר עליה
לרוב אומרים לי שאני ילדה קטנה שלא מבינה בכלום
שאני גרועה, שאין לי ידע, שאין לי ניסיון והמצחיק
שהם תמיד אומרים היה לנו סקס מדהים יחד.
אני יודעת מה אני אוהבת, מה עושה לי טוב
אני אדם מאוד מיני בחיי שהמוח שלי זה פנטזיה אחת
גדולה ומשוגעת אבל בוא נדבר דוגרי רוב הגברים שהייתי
איתם חוץ מאולי שניים או שלושה שבאמת הייתי מאוד
מסופקת. אני חושבת שהגברים היום חושבים בעיקר
על עצמם ועל הסיפוק שלהם ולא גם על איך הפרטנרית
שלהם מרגישה ומה היא חווה. זה מרגיש כאילו את
לבד במערכה של שתיים ואין באמת היגיון אמיתי בזה.
האכזבה של לשכב עם מישהו ולא להינות ולהתחנן ולא
בקטע הסקסי והמגניב אלה בקטע המבאס והאומלל
מרגישים לי נורא מיותרים. כמו שזה התחיל מהר ככה זה
נגמר מהר והאמת שאם הייתי ממשיכה את הפיק הזה כדי
כאילו לעשות טוב לאגו של מישהו אחר לא היה יוצא מזה
טוב בסופו של דבר לא לעצמי ולא לפרטנר שאיתי כי בסופו
תדבר הוא היה חי במעין שקר שהכול מדהים ומושלם.
דיברתי עם מישהו אתמול ואמרתי לו שעל אף שאני בת 25
אני מדברת כמו מישהי בת 60, אני בוגרת מדי, חכמה
מדי, אינטליגנטית מדי למישהי בגילי אבל איך אומרים
נסתרות דרכי האל ואני הובלתי לרגעים האלה של יותר
ניסיון. אני חושבת שהפוסט הזה בעיקר לפי כל מיני בלוגים
שאני קוראת פה הוא שמאמץ שווה לשני הצדדים, להעניק
ביטחון לנסות דברים חדשים שווה לשני הצדדים
והתחשבות רק בסיפוק של צד אחד לא באמת מספק את
הצד השני. תקשורת זה משהו שאם הזמן למדתי שהוא
חשוב והכרחי בכל קשור שהוא וגם סקס שהוא חד פעמי
או מתמשך יכול להיות טוב עם יהיה שיח קליל לפני כי
להבין לאן אנחנו הולכים.
- האמת שזה יצא שונה מהדברים שלרוב אני כותבת אבל פשוט הרגשתי שאני צריכה לומר את מה שחשבתי על הנייר ואולי זה בגלל המחזור או בגלל שאני עמוסה פתאום במטלות אקדמיות או שחברה אחת נשואה לאדיוט או חברה אחרת עם האקס האדיוט שלה. הבנתי שכולם מציבים לי מראות מה לא לעשות ולמרות שאני בחיפושים עצמיים אחרי אני יודעת שאני עושה רק מה שאני רוצה ואם אתה גרוע במיטה אז אני פשוט יגיד לך את זה.
הבושה עברה צד וגם אני יותר לא מתביישת להגיד את מה שאני פשוט חושבת
