המחבוא הסודי שלי

מאז שהפסקתי את הטיפול החרדות כמעט לא מגיעות,
אני מודעת לעצמי ויודעת לנהל את עצמי במצבי לחץ.
אבל אתמול קיבלתי התקף חרדה אני גרה לא רחוק מהאזור של הפיגוע
ולא הפסקתי לשמוע ניידות ואמבולנסים מאתמול והלחץ נו טוב
הוא מלחיץ את חיה עם עצמך בניין בלי מעלית ואין ממש לאן לברוח.
והחרדה תקפה אותי ומכל הסטרס הזה אני לא מפסיקה לאכול 
המוח שלי רק חושב על אוכל והכאבי בטן מתחזקים.
איך אפשר לחיות ככה? אבא עם תינוק הסתובב כדי להרדים אותו
ומצא את עצמו מת. איך התינוק ירגיש כשיגדל להיות ילד? 
מה אם הוא ירגיש שזה אשמתו שבגללו אבא שלו מת?
איך אפשר להמשיך את היום יום שלנו? לא נסעתי ללימודים
מהפחד חצי מהסטודנטים ערבים, האבטחה ערבית, המנקים ערבים
ואלף אלפי הבדלות לא כולם רעים ולא כולם רוצחים אבל איך אפשר
לסמוך כשאתה לא מבין את השפה ואתה לא יודע מה עובר להם בראש?
שיכול להיות ערבי מהכפר הסמוך שיגיע עם נשק ואף אחד לא יבדוק לו את הרכב
והוא יתחיל לירות בכולם והאם לערבים יהיה אכפת בכלל?