אני תוהה למה גברים מרשים לעצמם לזלזל במה שבחורה אומרת?
אני לא מאמינה בשיחה מאחורי מסך. אני לא מרגישה רגשות, לא חווה חום או מגע
איך אני אמורה לדעת שהבן אדם באמת רוצה בי? איך אני יכולה להאמין למילים
שהוא כותב ובמידה מסוימת יכול לכתוב את אותם המילים למישהי אחרת?
אני מאמינה במציאות, במגע, בחום, במה שמשתקף לבן אדם בעיניים כשהוא נמצא איתי?
אני רוצה מעשים אנושיים ולא רק מילים יפות שאפשר לעשות העתק הדבק מגוגל.
אני מכירה זוג שהתגרש לא ממזמן ועל פניו הבעל רשם מילים יפות בפייסבוק
שאין בהם טיפת רגש, מילים טכניות שאפשר לעשות העתק הדבק ובסוף
הוא ביקש להתגרש כי הוא לא הרגיש אליה שום דבר. אבל לפני רגע הוא כתב
בפני כולם כמה הוא אוהב אותה. אז זה משקף רגש? כי הוא השקיע כמה זמן
ומחשבה וכתב מילים יפות שבדיעבד הוא בגד בה במשך חודשים?
אני רוצה סקס, אני צריכה יותר נכון
לא מעניין אותי לשמוע מה היית עושה לי
מזה נותן לי לדעת אם זה משאיר אותי בחוסר ידיעה מוחלטת לדעת איך זה ירגיש
איזה תחושה יהיה לזה, איזה רגש אני אחווה, אם זה יהיה טוב או לא. למה מרגיש
לי שאני צריכה להתחנן בשביל סקס טוב ומהנה? כי מה? כי יש עוד אלף בחורות
שמחכות לפתוח רגליים? אבל אני לא אלף וגם לא מאה וגם לא עשירית, אני אחת
והלב שלי כל כך צמא שזה מעציב אותי. כי אם כמה שאני צריכה ואוהבת את הלבד שלי
אני רוצה את הקצת יותר. את הערב המהנה ואז לחזור לישון ולהנות מהלבד שלי.
מאחורי המסך כולנו יכולים להיות בראד פיט והמלכה אליזבת
אבל כמה זה נכון כל מה שאנחנו אומרים? מישהו אמר לי
ישר הייתי עולה עליך אבל גם הכי חכם יכול ליפול בקאט פיש.
השיחות היכרות האלה מאחורי המסך מרגישות לי סתמיות
מרגישות לי אותו הדבר, אין בהם רגש, אין את הניצוץ.
אז יש מילים מצחיקות, יש מילים נוגעות אבל זה מילים
ומילים כמו מילים אפשר למצוא בסרט, בשיר, בהצגה
וזה יכול להיות שיהיה קצת שונה או קצת דומה ולפעמים
נרגיש שזה חוזר על עצמו כמו בתקליטור שבור אבל זה
לא יהיה כמו המגע שאני זקוקה לו ומחפשת אותו.
אני כותבת את המילים האלה בדמעות של תבוסה עצמית
אני מרגישה שככל שאני גדלה והדעה שלי מתפתחת בהתאם
היא לא מתקבלת וישר מבטלים אותה כי אני אישה. כי אני לא מבינה
כלום, כי אני לא יודעת כלום, כי אני אפס, אני לוזרית ולא משנה מה
אני אגיד "הגבר" יודע הכול והוא זה שחכם והוא זה שאמור לשלוט ולדעת
ואם חלילה אגיד משהו אז ישר יתקפו אותי וישלפו את המספרים והמחקרים
ויוכיחו כמה שאני טועה.
כל מה שאני רוצה זה לסיים עם התואר הזה ולעזוב מפה,
כמה שיותר רחוק ולהתחיל במקום חדש עם דף נקי.
כל יום הסביבה והמדינה הזו גורמת לי לא לרצות
להישאר כאן ופשוט לקחת את עצמי ולברוח.