הפעולה שאני עושה בחיי שניתן לעשות בה תנועה של התקרבות לנוכחות היא הטיפול הרגשי שאני עוברת בשנה האחרונה.
הנוכחות מושרת על ידי קבלה עצמית ואני לא קיבלתי את עצמי בהרבה היבטים מהמקום הפנימי והסתכלתי הרבה על הדברים
השלילים שבאו לידי ביטוי בפחדים, ביקורת על עצמי, שנאה, שיפוטיות שגרמו להרבה פעמים לתסכול וייאוש. חסמתי את החיים
בפני עצמי לתקופה ארוכה ומכך, חסמתי בפני את האפשרות לנוכחות. כל הדברים הללו הופיעו אצלי בצורה של מעי רגיז ובאו לידי
ביטוי בכאבי בטן נוראיים ותופעות נוספות פחות נעימות כי הם נאגרו בבטן ונשארו שם כי לא ידעתי כיצד להתמודד איתם ואם בכלל
אפשר להתמודד איתם. כשהתחלתי את הטיפול פתאום הוצאתי את אותם הפחדים, הביקורת העצמית, התסכולים, הייאוש, השנאה
העצמית החוצה. המחשבות נהפכו למילים ומטיפול לטיפול קיבלתי את הכלים איך להתמודד איתם, איך להתנהל איתם, איך לקבל אותם
ולהבין שיש דברים שהם חלק ממני ואפשר לחיות איתם ועדין לנהל אורך חיים טוב ולהגשים את עצמי. בעצם לאורך כל הדרך הייתי צריכה
למצוא את 'האישה שבי' ולהוציא אותה החוצה. כאשר הגעתי לאישה שבי הגעתי אל המודעות העצמית שלי ובכך, אפשרתי לעצמי להיות בנוכחות.
בראייה שלי הנוכחות היא לא רק פעולות פיזיות של עשיתי אלה גם בפעולות של הנפש בהתמודדות של הדברים הפחות טובים בחיים, העקומים
ולקבל אותם כחלק מאיתנו מבלי לטאטא אותם מתחת לשטיח וכמו שגורדון אמר לא להתעלם מהם כאילו הם לא קיימים. כיום, כשאני מחבקת לתוכי
גם את האור וגם את החושך אני נמצאת תמיד במצב של מודעות עצמית ומבינה מה עובר על הגוף שלי בהתמודדויות מול פחדים ולחצים שלפעמים
תוקפים בשגרה וזה מאפשר לי להתקרב לנוכחות כל פעם קצת יותר.
- זה חלק מאיזה מטלה שהייתה לי והיום המרצה שלי נתן ציון והערות "את כותבת נפלא, באופן אישי ומתוך חיבור לעצמך. תהליך משמעותי מאד"
ומדהים בעייני להסתכל על כל התהליך שעברתי ושאני עדין עוברת. כמה זה לא פשוט להגיד לעצמך בקול רם שאתה בבעיה ואיזה כוחות צריך
כדי לגשת ולטפל בעצמך. אני גאה בעצמי אבל הדרך עוד ארוכה.