אני מתלוננת המון
ואני בוכה עוד יותר.
וגם מותר לי כי לא
נולדתי עם כפית זהב בפה
ואני עובדת כל כך קשה
ולפעמים הם לא מבינים
למה אני מתלוננת ולמה אני בוכה.
יצאתי עם גברים שונים וכולם
היו סטודנטים בעבר ואף אחד
לא באמת הבין אותי. כולם קיבלו
מלגות או באו ממשפחות עשירות
תודה בסדר ויפה להם אבל אף
אחד לא הבין מזה להילחם יום יום
לקום כל בוקר ולחייך חיוך ולקרוע
את עצמך בשביל עוד פרוסת לחם.
אני כמהה לאהבה, למישהו שיסתכל עלי
עיניים ויבין אותי ולא יסתכל ויגיד לי
מה את בוכה. שירצה לשכב איתי
שירצה סתם להיות איתי. התשוקה שלי
נעלמה, הריגוש שלי נעלם וזה ממש מעציב
אותי אבל אני מאמינה שזה יעבור ויגיע המישהו
הזה ואולי הייתי צריכה לעבור כל מיני גברים
שונים בשביל להבין על מה לא לוותר ועל מה כן להתעקש
ואולי אלו הניסיונות שלי? מי יודע?
אולי אני כן צריכה מישהו שיעזור לי לסלול את הדרך
אולי אני לא באמת דומיננטית ובשליטה כמו שאני חושבת?
אני תוהה מה אני צריכה לעשות