המחבוא הסודי שלי

כשיש צבע אדום כשאני בגן ישר כולנו קופצים לממד

ואני בלחץ לא על עצמי אלה על הילדים. שכולם בסדר, 

שאף אחד לא חרד, שכולם צוחקים.

מאז שסידרו את הצופרים אנחנו שומעים את זה ממש 

חזק והיום באמצע שהעברתי מפגש שמענו צבע אדום 

וישר כמו חיילים רצנו.

ואני תוהה לעצמי איזה מציאות הזויה ילדים בני חמש ושש

שהם על הרצף וגם ככה יש קשיים צרכים כל פעם לרוץ 

לממד ולהילחץ ולשמוע סרטון על כיפת ברזל ועזה וחמאס.

שנות הילדות שלי כמעט היו בלי מבצעים או שאת רובם 

אני לא זוכרת כי הקפידו לא לדבר על זה בבית אבל

היום כשיש טלפונים חכמים וטיק טוק וזובי זה בכל חור

בכל מקום.

ואני חושבת על הבוקר שהיה לי במיטה 

שאני חושבת על אדם בלי פרצוף 

על אהבה שתהיה. 

הנפש שלי לאט מתחילה להירפא ואני רק

צריכה לחכות לאדם הנכון שארגיש איתו

טוב גם שאני בלי בגדים.