המוזיקה תמיד הייתה חלק מהיום יום שלי
אבל בשנים האחרונות אני מקשיבה למוזיקה שמחולקת לפי הרגשות ולפי המצב רוח שלי באותה העת.
הסתכלתי בספוטייפי ויש שני להקות שהיו מושמעות הכי באוזניים שלי בשנה האחרונה
שניים שאני לפעמים מתלבלבת וחושבת שהם אחד.
מי שמנחש מקבל ממני הפתעה - גילוי נאות אין כזו.
בחודשים האחרונים התחלתי לאהוב מוזיקת רייב או טכנו או אלקטרוני האמת שאין לי שמץ מזה בדיוק
אבל זה מוזיקה שגורמת לי לרקוד בגילי המפולג ואני בכלל לא אוהבת מסיבות. מסיבות שמורות בעיקר
לאחיות שלי שלקוחות גוינטים במסיבות טבע ( למזלי אחת מהן הספיקה לברוח מהנובה בזמן )
מעניין אם יש כאלה מסיבות שהמוזיקה שאני אוהבת מושמעת
זה נגיד מסיבה שהייתי יכולה ללכת אליה אבל הפחד שמישהו ינסה לגעת לי בתחת כמו כשהייתי בת 16 בליינים של ילדים דבילים
צורב מדי במוח.
משהו במוזיקה באמת נותן כוח.
כול סוג של מוזיקה, כול שיר, כול מנגינה.
משהו במנגינה הזו מרגיש לי כמו סרט מתח שאומר שהגיבור יצליח להציל את העולם ושהכול יהיה בסדר.
אז הלוואי שבשבוע הקרוב כול הגיבורים יהיו בסדר,
ושאני אמצא את השקט שלי כי כרגע בתוך הראש בין התלתלים הבלונדינים יש כאוס שלם.
