מה ההבדל הדק בין פטיש לבין האמת.
האם מישהי באמת רוצה לעבור אונס או שרק המחשבה זה מה שגורם לה לפעול?
האם לשלוט במישהי, להשתיל לה מחשבות לראש, להפוך אותה לבובת מריונטה זה נכון?
האם נהפכנו לחברה של רובוטים? שאין לאף אחד חוט מחשבה משל עצמו
רצון משל עצמ, שהכול פועל על טהרת הרשת החברתית וחיים מאושרים ומזיופים בלי סבל?
והאם הסבל הוא באמת נכון או שה בכלל הפחד מעצם היותו דבר מוחשי כל כך?
אני לא צריכה שמשהו ישלוט עלי, שיגיד לי איך לחיות, מה לעשות, יהפוך אותי למריונטה כי הוא "שולט" והוא יודע מה טוב בשבילי.
רק אני יודעת מה טוב בשבילי ורק אני יודעת מה הבחירה הנכונה עבורי וכך זה כל אדם. כל אחד יודע מה הבחירה שלו עצמו.
סיימתי לראות את 'את'
הוא חולה
באמת חולה
ואולי אם הוא לא היה שקוע כל כך בעצמו הוא היה יכול לראות את האחרות במקום לראות את עצמו ולרצוח כל אחד ואחת.
זו רק תוכנית בטלויזיה אבל אני חושבת על כל רוצחי הנשים AKA טד בנדי לדוגמא.
איך אפשר להביא ילד לעולם ולהיות כזו מפלצת
לאיזו חברה נהפכנו להיות? - זה המשפט שילוו אותי עכשיו מהחמש דקות האחרונות של סיום הסדרה