לפני 7 שנים. 1 בנובמבר 2017 בשעה 18:36
היא אישה, ואני יודע שאני כרוך אחריה.
כל גופה, כל חור וחור, מלאים בחום שאני לא יכול בלעדיו.
הייתי תמים לחשוב והיא הייתה תמימה להאמין.
היא קורנת מיופי, אבל כל רסיס בגופה משדר כאב.
הייתי בוחן אותה, את קימוריה, את הצלקת בבטן התחתונה ואת סימן הלידה שנראה כמו טיפת דם בזירת רצח (היא הבינה).
הייתי מאמין לה, ואהבתי אותה עד כלות,
והיא אהבה אותי, כך היא אמרה, עד סוף העולם - ובחזרה.
אבל קצת אחרי, מצאנו עצמו מרוקנים ובודדים, ולא הייתי בוחן אותה עוד והיא כבר לא קרנה.
ובסוף הנסיבות הפרידו בינינו,
למרות שהיא אהבה אותי
ואני עדיין אוהב אותה.