לפני 6 שנים. 6 בינואר 2018 בשעה 12:02
עם השדים שלי השלמתי כבר מזמן אמנם, אך הרגעים בהם את כלואה בין ברכיי מזכירים לי, שלעולם לא נהיה, השדים ואני, בשלום אמיתי - לכל היותר, בשקט תעשייתי.
כי כשאני פורק את הכאב והחוסר בך, אני משחרר את השדים, ואלה מזכירים לי, תוך שהם מרחפים מעלינו, שאני לעולם אהיה נתון למרותם.
אז אני מחייך וסוטר לך, ואנקתך העדינה משעשעת אותי יותר.
אני נותן לשדים רגע לעלות לפני השטח, וקובר את עצמי עמוק בפנים.
אנחת הרווחה שנפלטת ממך כשהם חוזרים פנימה... שווה הכל.