אליה הייתה הנסיכה ההודית שלי.
היינו נפגשים אצלה, תמיד אצלה. "הדלת לא נעולה," הבהבה ההודעה כשהייתי חונה מתחת לבית שלה. הייתי נכנס לבניין, עולה לקומה השישית, נשען על קיר חדר המסדרון ומשתהה מחוץ לדלת לכמה רגעים, מתכונן לבאות.
נכנס. אליה שוכבת על הספה, שיערה השחור המבריק שרוע על המשענת, ושדיה הזקורים מתגרים בי.
אליה הייתה שונה, כנסיכה היא הייתה זקוקה ליחס מלכותי. הייתי כורע ברך ליד הספה, ומלטף את גופה תוך שהיא מתפתלת תחת ידיי.
אליה אהבה את התיאטרליות, זה מה שהניע אותה ביומיום. היא הייתה מתחילה להיאנק ולהיאנח בתשוקה, עיניה היו בוחנות כל תזוזה שלי, והיא מחייכת אליי מבעד למבט הנוקב.
אליה ביקשה תמיד לגמור ראשונה, ואני - לא מסרב לבקשתה של נסיכה - הייתי משחק בפטמותיה ביד אחת, ובשניה מתמוגג מהרטיבות שלה, עד שאליה הייתה תופסת את זרועי, מבטה היה מרצין, גופה מתקשח והיא הייתה נאנחת בעוצמות שהרעידו את הספה והעבירו צמרמורת של עונג בגופי.
לבסוף, כאשר אחיזתה הייתה משתחררת מגופי, הייתה אליה פורצת בצחוק מתגלגל (שנשמע בודאי למרחקים) ודקות ספורות לאחר מכן, הייתה הנסיכה הופכת לבובה, והייתי משחק בה להנאתי.