לפני 7 שנים. 21 באוקטובר 2016 בשעה 17:37
אני מביט בסירים שבתוכם האוכל מתבשל. וכמו כל דבר טוב, זו ארוחה שצריכה להתבשל לאורך זמן.
הבושיל נוטש אותי להמתנה, שהופכת אותי שבוי למחשבותיי.
אני מביט מסביב, בסביבה המוכרת.
השוט ההרוס תופס את עיניי, וזכרונות טובים שעולים בי, מביאים אותי לכאן.
זה זמן טוב לסיגריה, אבל שנה אני כבר לא מעשן.
אז אני פשוט מביט בבית השקט, עם הטלפון ביד, שכותבת לכם מילים חסרות משמעות.