עולמות נסתרים

אני מעיף מבט לנוף שנראה מביתי,

ולוגם קפה שחור בעדינות.

אני נזכר בא..

שנתיים עברו מאז, אבל מדי פעם היא צצה לזכרוני.

ימים אחדים עברו מאז שהצטרפתי לכלוב, אולי שבוע, אבל כל ביקור שלי פה מציף בתוכי את הזיכרון איתה.

כמה מהנשלטות שיצא לי לדבר איתן, בהחלט היו כובשות, אבל באיזשהו שלב התחלתי לדבר שטויות.

ושולט שמדבר שטויות, זה גרוע כמעט כמו להיות אידיוט ולפתוח שיחה ב'היי כלבה'. 

אבל זו לא אשמתי שאני מדבר שטויות, או אולי כן?

הכל נהיה כל כך אפטי, וזה לא רק בגללה..

המון שאלות קיומיות מציפות את הראש שלי, ושום דבר כבר לא מהנה כמו פעם.

אז מדי פעם אני מזיין לכם את המוח, זה מעביר לי קצת את הזמן..

נ.ב:

הפוסט נכתב רק בשביל לפרוק מהלב, והוא לא מהווה שום הזמנה לביקורת.