חזרה למציאות

מאחורי וילון אדום , שוכנת בליבי
ללא זמן , ללא מקום , בלי הגדרה עצמית
מעופף , מעופפים , חפצים כהים חדים
בודד , דומם אל מול הרים מתים

בושה נשפכת על כולנו
בצבעי תהילה דוחים
ועוד מבט אל התהום
התהום שהיא אני

ושם , מאחורי וילון אדום , שוכנת בתוכי
בושה ,אשמה וחרטה – בכוס יין חלומית
והכינור חדל לבכות , התינוק שבי גוסס
אותו הילד , כה מתוק , מקיא , צועק , הופך...
לחית טרף בודדה
מול ירח אפלולי
עירום ומצולק מבחוץ ובפנים
הדם שניגר משפתיו
זהו דם של סוררים.

מאחורי וילון אדום , מצאתי את קיברי
שוכב ביציקת בטון , עם אותו חיוך זדוני.
בתחתי האדמה , יריעת הבד מכסה אותי
אולי אחזור , או אשאר , בתהום החמימה שלי