חושב ומוחק , כותב ומוחק .
זו המציאות בשבוע האחרון .
המילים שיוצאות מהפה , מקוטעות .
המילים שמנסות להתגנב אל הדף נתקלו במחסומים רבים , רובן נישבו.
בחוץ משתוללת סערה , וכמה זה כיף , לראות את העולם משתולל.
הרוח נגד הענן , הכביש המוצף מול מרכבות הברזל .
פתאום , בהרף עין , הכל משתנה .
אנשים רצים למחסה . חלונות הבתים נסגרים במהרה . מים נופלים עלינו.
זה לא גשם , זה לא מטר , זו סופה.
ודרך החלון , אני מסתכל אל הגינה ממול , ושם , ילדה בת 5 אני מעריך , רוקדת.
היא רואה את כולם מסביבה בורחים למחסה , והיא , רוקדת.
מהקומה החמישית זועקת האמא - " תעלי מיד הביתה !!! " והיא , רוקדת.
החול בגינה , הפך לבוץ , משאיר את סימניו על בגדיה , והיא רוקדת.
רוקדת , מחייכת , וברגע שפתחתי את החלון , למרות הרעש האדיר של הגשם המכה בכל והרוח המשתוללת , יכולתי לשמוע אותה שרה .
סופה בחוץ , והיא רוקדת ושרה .
אז המשכתי להסתכל , מסביב , שומע את שירתה . השיער נרטב קלות , לא נורא , הוא סופג הכל .
אם הייתי בן 5 היום , הייתי שר ורוקד , בגשם.
לפני 19 שנים. 8 בדצמבר 2004 בשעה 15:22
