חזרה למציאות

הצלחתי לזחול מהמיטה החמה אל כסא העור הקר.
קר לי , ואני מקופל , מחבק את עצמי להרגיש את החום.
נוגע , השומר הלך , המסך נפתח , הוסטו הוילונות.
החשיכה שבה ישבתי , מקיפה אותי , ואני מביט בה לשנייה ואז , מפץ של אור .
אני יכול להשבע שלשנייה, לא יכולתי לפתוח את העיניים.

וקר לי .
אני יושב על כסא העור .
הגוף רועד , צמרמורות קלות , עיוותים לא רציונליים.
אוי כמה קר .
אני בוחר , להוריד חולצה.
עכשיו , קר יותר 😄

ומחייך , למרות שקר , וגם כואב.
כואב לי שם בצד , בשכבה מעל הלב.
עיגול שלם שנמעך ומתעוות , אבל אני בוחר.

להשוות בין הצדדים ...
לעוות מעגלים.
וזה יכאב אם תתלוש עץ ממקומו,
וזה יכאב אם תתכחש לכאב וקיומו.