ההתחלה - הכל פשוט.
אין צורך במילים כדי לתקשר.
ישנם הצרכים הבסיסיים , תישן , תאכל , תקום , תישן.
אתה בונה לך חדר , פשוט.
4 קירות.
אין שטיחים , אין תמונות , אין רהיטים.
חדר ענק וריק .
עגול , מכיל הכל , כרגע אין בו כלום.
עובר לו יום.
עוברת שנה.
פתאום , שני עשורים מאחורייך.
החדר , זה לא אותו החדר.
הרי שם , בניתי את מבצרי , הואקום של פעם אל מול מיליוני שרידים של זכרונות ורגשות.
החדר , פשוט כ"כ היה גלוי לכל.
פתאום אחרי יום , אסור שיגלו את מה ששוכן בפנים.
אז אתה מוסיף קיר , ואחרי עוד יום , עוד קיר.
ופתאום , שני עשורים מאחוריי , נגלה מולי מבוך.
רק ככה , אוכל להסתיר את מה שאמור להיות מוסתר.
מבוך , עצום כ"כ , מתוחכם כ"כ , שלכל פינה יש את המלכודת שלה.
אדם ללא מפה , ייאבד לבטח.
ופתאום , אחרי שני עשורים וקצת ...
הרהורים.
האם המבוך מסובך מדי?
האם באמת ישנה דרך החוצה?
והאם באמת המפה שבידיי , אמינה...
אין שום ברירה אלא לנסות , צעד אחר צעד , למפות מחדש את המבוך.
כי אם לא...
אשוטט לנצח , מחפש ... את מה?
לפני 19 שנים. 30 בדצמבר 2004 בשעה 2:34
