חזרה למציאות

אני רואה שחור ולבן , והכל מסביב מתנהל לאיטו.
אני זז לאט , כ"כ לאט , מצליח לתפוס כל קרן שמש , כל טיפה בודדה
שנטשה כרגע את הגל האחרון עליו היא רכבה , אותו גל שהתנפץ על סלעי שובר הגלים עליו אני עומד.
והכל , כ"כ לאט , בשחור ולבן.
אומרים - שככה יודעים שאתה עובר רגע טראומטתי או קריטי או בונה.
שברגע הזה הנפש שלך ספגה עוד צלקת , לטוב או לרע. בעצם , לטוב ... כי ,כל מה שקורה , קורה לטובה.

"התקרב אל האור , אל תפחד ... ככל שתהיה קרוב יותר אל האור , כך גם יגדל הצל שלך - התקרב..."

אני שוב איתכם , סליחה... איתך.
והעולם , כן העולם , חזר לזוז כמו תמיד בצבעים בוטים של כחול ולבן , וצהוב עגלגל וחום מנותץ ...
ושחור , הכל דרך עיניי .אסתכל במראה , ושחור ... עיגולים בעיניי .
אז עצמתי ... עיניים.
כדי להתכחש לסבל שמסביב , והתחלתי לכתוב , כדי להרגיש - מהות או , חשיבות או סתם כדי לנפח את החזה הרפוי שלי עכשיו.
"יאללה בוא נראה סרט , בוא נעשה משהו - מה...? אתה מתכוון להשאר בבית כל היום ...????"

חברים - אני אוהב את כולם.
ואולי בגללזה , כל מה שיוצא לי מהפה הוא כ"כ מבולבל.
והכתיבה ... אוייי הכתיבה ... היכן נמצא הבנאדם שיבין באמת מה אני כותב ... היכן היא נמצאת ?

אווו אולי ... רק אולי , אם אתקרב אל האור , וצילי ... יגדל כ"כ , נהיה רק אני והוא בעולם כ"כ מושלם . בעולם של שחור ולבן