היה מאתגר מאוד להיות ככה תלויה,זה כאב מאוד אינטנסיבי שההתמודדות איתו היא הכי מנטאלית, היא ביני לביני, הכמה מסוגלת, העוד רגע להחזיק, זה הלהתכנס ולקבל ולאמץ אליי את הכאב...
הוא יכל שיהיה פחות קשה וכואב אבל בחר שאתמודד עם הקושי, התלייה הזאת בהחלט הייתה בין הסשנים הקשוחים שעברתי מבחינת ההתמודדות, הפנמת הכאב והאתגר שבלהחזיק ככה בתוך הכאב שמגיע מכמה נקודות שונות וזה היה לי מאוד אינטנסיבי.
כאב החבלים וההתמודדות איתם יחסית חדשה לי, אני עוד לומדת את הקושי והשוני, הכאב הוא יותר מתמשך זאת התמודדות אחרת.
לא הצלחתי להיכנס לספייס מזה היה לי אינטנסיבי מידי הכאב בשביל זה… למדתי שאצלי בשביל להיכנס לספייס אני צריכה כאב מונוטוני בלאבל מסויים שחוזר על עצמו כמו נכנסת להיפנוזה מסויימת מדידטיבית, עד היום הצלחתי רק מאיפקאט להגיע לזה.
זה קרה לי איתו כבר פעם אחת היה כשהייתי קשורה ועטופה בחבלים ותיפף עלי בהצלפות חוזרות ונשנות באותה העוצמה ובאותו המקצב שחוזר על עצמו עד שבשלב מסויים פשוט התנתקתי שום קול תנועה או תחושה לא נכנסת אליי ושום קול או תנועה לא יוצאת ממני, הראש באופוריה של תרדמת מהעולם, ניתוק מוחלט כמו מסך שמפריד ממה שקורה בפנים למה שקורה בחוץ, כמו שקט שפתאום עוטף אותי ואני בעולם משלי.…
זה קרה לי עוד כמה פעמים אבל אחדות ממש.
אני נהנת מההתמודדות מול הכאב להיכנס אליו להיות בתוכו להרגיש את הבלגן מההתפוצצות הכימית בגוף שכול חלקיק ותא בגוף מעיר ומאיר אותי להתעלות, הכול הכי חי שיש הכי בוער סערה מושלמת של תחושות וחשמל שמבעיר אותי לחלוטין.
והנשימה אחרי ההתפוצצות אלו רגעים הכי קוסמיים שיש, הכי אופוריה מתוקה שמחבקת, אלו רגעים הכי מדהימים שקיימים, זה כמו קסם שלרגע עושה את הכול הכי רגוע הכי מושלם שיש.
כאב בשבילי זה התעלות זה משהו שמאוד קשה לי להסביר במילים מה זה עושה לי, רגעים שעושים לי להרגיש שלמה ורגועה וכזה עטופה בעננה מתוקה.
אני כבר במצב שלא יכולה לגמריי בלי כאב, כמו מכורה שתמיד אחפש את ההרגשה הזאת, הטובה הזאת, הרגיעה הזאת, נהייתי לגמרי נרקומנית לתחושה כבר וכן זה הכי ממכר שיש😈😈
