ישבנו כמה חברים ופשוט קרה 😈
בסשן הזה היה לי אתגר כפול, גם העיניין שזה היה כאב שמתמשך שזאת התמודדות אחרת שזה לאורך זמן וזה התחיל במחטים הדקות והסתיים בירוקות העבות, שחלק מהן היו של שתי כניסות במחט אחת, אז זה היה טיפוס דיי תלול מכאב רך, לכאב קשוח, שהגעתי מתנשפת לקו הסיום.
ההתמודדות השנייה הייתה בכך שהיינו כמה אנשים בחדר, זאת הייתה הפעם הראשונה שלי בסשן מדיקל פומבי וזה שונה ממש ממה שמכירה יותר קשה להתרכז בכאב ולהתכנס בתוכו אבל עצמתי עיניים ולאט לאט מתנתקת ונשאבת אל תוך קסם הזה ולסערה שהגוף מחולל וממסטל בסוטול הכי גבוה שיכול להיותת, זה באמת קסם עם המדיקל, בשנייה שהמחט הראשונה נכנסת זה כמו עירוי חשמל לווריד שזורם לכול מילימטר בגוף בעוצמה של מכת ברק ובמאית השנייה… עם כול מחט אני מטפסת קצת יותר מחוץ לרקיע ולשפיות, מחט ועוד מחט ועוד ועוד הגענו ל64 מחטים אמרו לי… זה התחיל במחטים הדקות ואני עוצמת עיניים נסגרת למה שקורה סביבי ולאט לאט נעלמת ומתכנסת בכאב והכאב מתגבר אל המחטים היותר רציניות ואני נשאבת לתוך עצמי ולהתמודדות שלי עם הכאב שאני כול כך מאוהבת בתחושות האלו ומרוגשת מהן… כול פעם פותחת עיניים ויש מציאות מסביב אבל יש כמו חוצץ ביני לבין מה שקורה שם… אופוריה של ספייס מקיפה אותי וזה היה פשוט מהמם.
תודה על החוויה זה היה אתגר חדש ומדהים❤️
