Yours

קיים דיסוננס פנימי כנשלטת בין ההיגיון הבריא ששומר את הכול אסוף ובשליטה מחושבת לבין הדחף לשחרר לגמרי כול גרם של שליטה, לשחרר את כול האמור ומה נכון, להשתיק את האגו שצועק ואת הבושה והמבוכה שמכבות, להתיר את הפחדים שעוצרים, עד שקיים רק הרצון הזה להיות הכול שלו והכול בשבילו, להתנמך ולתת לעצמי להיות רגע כלום ושום דבר, להיות סמרטוט וכמה שיותר מטונף, להגיע למצב של ריקה לחלוטין.

הדיסוננס והוויכוח עם עצמי תמיד קיים, בין זה מאית המחשבה מהאינסטינקט הראשוני שישר נעלם ומבצעת ובין אם זה ויכוח רציני האם לעשות/להגיד/לציית/זה מה שאני רוצה? מסוגלת? האם מעיזה?

ואז מחלחלת לתודעה ההבנה המוחלטת של אני יודעת שאעשה הכול בשבילו, יודעת שאתמסר בהכול ובטוטאליות, ליפול ולשחרר לחלוטין את ההגבלות והגבולות, להתנתק לגמריי ולהניח את האני מחוץ לסיטואציה ולהיות ריקה מעצמי ומלאה רק בו... 
 
וכשההבנה הזאת שם, "התבוסה" הזאת כביכול, הוויתור הזה, ההבנה הפנימית התהומית שזה בדיוק המקום שצריכה ורוצה להיות מולו,

שם יש החלטה מודעת ללא להיות מודעת לכלום..

וזה הכי מגרה שיש.

פוסט שממחזרת מלפני 3 שנים ונזכרתי בו בשיחה שהייתה לי, כי ריח גוף זה באמת בין הדברים שיכולים להטריף אותי😈

התפשטתי אחרי העבודה ונשכבתי לרגע לפני המקלחת רציתי לסיים לענות על הודעה, נכנסת בדרך כלל ישר אחרי העבודה להתקלח.

אחרי שכבר מלטפת את החתולה לשלום ושמעתי את הסיפורים שלה על מה היה כול היום בבית...זה מסתכם בדרך כלל ב10 דקות של מיאו למניו בהרבה טונים שונים דיווח מפורט בהחלט...חמודה  או לפחות היא משתדלת להיות. 

נשכבתי לרגע ופישקתי קצת את הרגליים הגוף רפוי אחרי הלחץ של היום... הריח של הגוף אחרי יום חם וקצת פיזי וריח הכוס שהזיע הגיע לי לאף שלי אני לעצמי נהנת מהריחות שלי לפעמים ריחות אמיתיים... לפני ששוטפים את היום, מסבנים, חופפים ומאפסים את הגוף. 

אני מתגרה מהשיחרור של העירום ומרגישה את האוויר הקריר על השפתיים החמות של הכוס שהיו סגורות רוב היום...הפיטמות מתקררות וקצת מזדקרות  אחרי שהתחררתי מהחזייה... מתחילה להתגרות.. מהריח ומהפתיחה של הרגליים, מהרגישות בפיטמות...ואולי גם מלהיות מטונפת קצת...רגע שלי אישי עם עצמי הכי פתוח...נהנת ומתגרה מהרגעים האמיתיים והפתוחים ללא שום מגננות חברתיות שהעולם מלמד אותנו שלא בסדר.. מייחלת שיהיה מישהו שותף לרגעים האנושיים והכנים האלו להכניס מישהו לפרטי-ככה כמו שאנחנו...אנושיים.

אני נהנת בדרך כלל מריח גוף וזיעה של גברים קצת  לפני שנהייה יותר מידי חזק..יש כאלו שזה ממש מגרה אותי זה פשוט ריח אמיתי של גבר, ריח פרימיטיבי וראשוני ללא מודרניזציה של סבונים ודיאודרנט.. ולפעמים גם מושך אם יש  עדיין שאריות של הבושם של הבוקר  יחד עם תחילת זיעה זה לגמרי מטריף. זה קורה לי לפעמים בעבודה יש אזורים שחם אצלנו ורוב העובדים כאן גברים יש אחד ספציפי בעבודה שבכול הזדמנות שיכולה מתקרבת הוא מושך אותי... גם ככה יש קצת גיצים בנינו עקיצות אבל בחיים לא אתקרב ולא יהיה משהו כי עובדים ביחד ונשוי אבל נהנת מהמשחק ונהנת מהפנטזיה... והריח דלישס אולי בגלל זה בכלל החמימות....משיכה חייתית ופרימיטיבית של פרומונים... הכי תת מודע...הכי כימי של הגוף של המוח שיש. .. רואה אותו מדי בחוץ מטפל במשהו ואז מדי פעם מנגב את הפנים, לפעמים גם עם החולצה ואז רואה גם את הבטן שלו ואת הפס של השיערות בבטן... אוחח..זה לא שהוא איזה יפיוף אבל גברי כזה ומחוספס.. 

נכנסתי להתקלח... 

נקייה באמת, ניקיתי ושפשפתי טוב חפפתי וסיבנתי כול ס"מ.,

כבר לא "מסריחה"... 

תבדוק לי אם אתה רוצה..  

גם בחורים שלי, הבית שחי, כול החריצים, 

אתכופף... 

תעביר את האצבע,

מסדר ניקיון תעשה לי, 

הייתי ילדה טובה, 

ניקיתי, 

מבטיחה😈

משהו שהיה לי פעם וכזה בא לי עכשיו ועוד הרבה מזה😈

בשנייה זה מתהפך אצלו וזה תמיד באורך רוח כזה, בין לשבת, לדבר ולצחוק לבין שנייה אחרי שהוא תופס אותי מהשיער וגורר אותי מבחוץ בכוח לתוך הבית לסלון, הוא שם לי מסיכה ומונע ממני את הבחוץ בראיה, בשמיעה חלקית ועמומה ובנשימה שיותר מתאמצת בשבילה, וזה בין הדברים שמגרים אותי מאודדד העיניין של הכרחה להיות במצב מסויים, מניעה מסויימת כי פיזית אין אופציה וככה עם המסיכה יש לי כמו חוצץ מהבחוץ, אני מולכת על 4 ואז מעמיד אותי  מוו אנאלי במקום באמצע החדר ומחבר לוו בתקרה אני בקושי זזה כי הוו בתחת מקשה עלי כול תנועה אבל גם קצת נעה בשביל להרגיש את הקושי, ושקט,  ובשנייה אני חוטפת מהחגורה בכול מקום וחזק וכואב ובישבן ובחזה וביריכיים ומתקפלת אבל אי אפשר הרבה מהוו ואני כואבת ועפה בראש ומסוחררת ומכול כיוון מגיעות ההצלפות ובולעת אליי את הכאב והקושי, וחצי בורחת עד כמה שיכולה אבל גם חצי מגישה אותי אליך, ואז מגע וחצי עטיפה ונשימה ורגיעה , אתה מתיישב מולי מסדר את השרשרת כנראה בגובה מסויים, ויש מגע, יש חצי חיבוק, אתה מתיישב ואתה שם את הכוס שלי על הברך שלך  אבל אני לא לגמרי שם ומגיעה ולא לגמרי מצליחה לשבת עליה רק כמעט וזה משגע אותי ואני מתחילה חצי להשתפשף על הרגל אבל עם כול תזוזה הוו יותר ויותר מכאיב ואני נקרעת, כי רוצה כול כך להתחכך עם הכוס עליך להרגיש את הגירוי ואולי להרגיש איזושהי הקלה בחרמנות שהמצב הזה עושה לי ולא מצליחההה ואתה צוחק עליי וזה מצד אחד מקטין וכמה מטומטמת ומצד שני זה  רק מגרה אותי יותר שאתה צוחק עליי ואתה מבקש מילים ושואל אותי מה את רוצה? ואוו קשה לי להגיד מגמגמת, גם כי בכלליות קשה לי לדבר בסשן ועוד יותר כי זה רק מצחיק אותך יותר ואז הסיטואציה עוד יותר מגרה אותי שאתה צוחק עלי ואני מטומטמת ואני איכשהו מצליחה להגיד רק "רוצה" ואתה צוחק יותר ואני רק מנסה יותר להשתפשף ויותר מכאיבה לעצמי עם הוו ויותר נלחמת כי באמת רוצהההה וקצת מתוסכלת אבל גם מוטרפת מגירוי ועוד יותר מתגרה מהכאב שגורם הוו, אני מנסה לקום כי הרגליים מתחילות לכאוב כי אני לא בעמידה וגם לא בישיבה ומתרחקת ואתה רק אומר לי לחזור בתקיפות  ורק מתגרה יותר מהלא שואל אותך הזה ומה נסגר וכמה מגורה מזה כבר אפשר להיות דבר שכביכול כול כך קטן אבל מוציא אותי לגמריי מהדעת...

אחרי ששחררת אני על הרצפה מרוחה ואתה מסיר את המסיכה ומלטף ואני נדבקת לך לכף רגל ומחבקת... ואז אתה  מסתכל מלמעלה ואתה בכלל לבוש עדיין ויושב על כיסא ומביט בי בריכוז ואני קמה חלקית ומתיישבת מולך על הרצפה וצוחקת קצת ונושמת  ואני מרוחה בריצפה ומזיעה וחושבת שזהו אבל אז הכף רגל שלך מתחילה לחפור לי ולחדור לכוס שלי ואתה רק פותח אותי יותר וזה כואב כי כבר שורף לי הכוס ונותן לי את הסטיספייר וקדימה תתחילי  והרגל השנייה עם האצבעות בפה שלי, אני רק יותר מתגרה מהסיטואציה וממך ומכול העולב שאני נמצאת בו, מפושקת על הרצפה ונוזלית  ומאוננת כמו מפגרת על הכול כי זה מגרה לי בטירוף הפיגור שלי  וכואב לי הכוס, כול כך כואב ושורף, אבל לא רוצה גם שתפסיק ואתה רק יותר צוחק ואני יודעת שזה מאיך שאני וזה עוד יותר מפעיל ומגרה ואני גומרת מפורקת ואפס וכלום. 

אחרי שבפעם השנייה חשבתי שזהו התלבשתי בשמלה  ואנחנו יושבים שותים ומדברים וסיפרתי לך  על המעט צעצועים שביקשת שאביא מתוך האוסף וביקשת לראות, חשבתי רק לראות, אז חשבתי.... ומצד אחד טעות כי הכוס שלי שבור לרמת הדם אבל לא יכלתי ונראה לי שאיפשהו גם לא רציתי להגיד את הלא הזה, הצבת אותי עם התחת  מולך מכופפת על ההדום "שימי את הבטן", ואני בצורה שגם ככה מחרמנת עם שמלה מורמת מעל לישבן, כשהכוס שלי והתחת לפניך, יודעת שיכאב מאודדד אבל גם מחכה לזה, מפגרת כזאת! ומתחננת לפחות לג'ל אתה מתחיל  באקדח הרוטט והכוס כול כך כואב, אבל גם כול כך מגורה והחדרת אחרי זה את הדילדו הגדול ומזיין אותי איתו ואני נקרעת ובו זמנית כול כך מתחרמנת מהסיטואציה וידעתי שאם אשים את הסטיספייר גם אגמור וביקשתי, אבל רק אחרי שהוצאת אותו מתוכי נתת לי לאונן  ואני שמה אותו וזה מטריף אותי ומתסכל אותי ואני דיי מתחרפנת כי לא מצליחה לגמור בלי משהו בפנים בטח שלא במצב כזה מפורק אבל גם לא מסוגלת לבקש שוב משהו כי מרגיש לי שאהייה חצופה מדי לבקש עוד משהו כזה. 

ואני זהו ואני מפסיקה כי לא מסוגלת יותר וכואב הכול  ומפגרת כי מחייכת ומסופקת כמו חתול מגרגר, כשכול הגוף שלי הרוס, מפורק ושבור וסמרטוט ומסומן ומטונף ומלוכלך וכואב, כול כך כואב אבל אני בהכי טוב שיש.

ממחזרת פוסט מבדיוק היום לפני שנתיים  שהיה מוסתר  כי יש רגעים שלא נשכחים וצפים לי בראש לפעמים ושנהנת להיזכר, רגעים שאני מודה על שחוויתי וכן יודעת שגם עוד אחווה. 

בדרך חזרה ממך הראש מלא בך משחזרת כול רגע שהזיכרון נותן לי, רגעים צפים ומרחפים בי, ליטוף, סתירה, חיבוק, הצלפה, התכרבלות,הזדקקות,אהבה, מילים ומשפטים שרוקדים לי בראש בריקוד צמוד  שממזמז את הנשמה..אתה מתפתל סביבי, נושמים אחד את השנייה, שואפים אותנו כמו אוויר אחרון וסופגים כמה שיותר ממסך הערפל הזה שאופף אותנו. 

מגיעה הביתה, מדליקה דוד ויושבת לנס וסיגריה, הלב עוד דופק הריגוש ממך עוד מציף אותי… מתחילה להרגיש את החוסר בהוויה שלך מסביבי...זה להב  חד כול פעם שננעץ עמוק ומסתובב בפנים הרגע הזה. 

נכנסת להתקלח מסתכלת על הסימנים היפים מלטפת את השדיים שעוד כואבים ובכוונה לוחצת ומכאיבה יותר כדי להרגיש אותך עוד על הגוף שלי, מתגרה מהתמונות שרצות לי בראש מלטפת את הכוס, מסבנת, משחקת קצת ומרגישה את החורים שלי עוד כואבים ונפוחים ממך… נזכרת כמה שדדת לי אותם ופירקת וקרעת, עוד מרגישה אותך דופק לי אותם עמוק וחזק, כול דפיקה מעלה אותי עוד לרקיע שלך, ואתה מפשק ומרחיב, הכוס בוער מכאב מתוק, אתה יודע בדיוק איפה לגעת ולהוציא אותי מאיזון לחלוטין, מטריף אותי עוד קצת מחוץ לשפיות והרגליים כבר רועדות מתקשות לעמוד ברגש ובסחף שמטביע, אני מרגישה את ההצלפות בגוף, נושמת כול אחת עמוק פנימה, הכאב יוקד וחד ואני מרחפת יוצאת ונכנסת מהתודעה נהנת מכול אחת, עוד לקצה ויותר קרוב לצוק… סופגת ומאוהבת באיך שאתה נהנה להכאיב אותי כמו שיודעת כמה אתה נהנה לאהוב אותי… פסים ערים ובוערים בגוף שמפוצץ באדרנלין… והרגעים של השקט בין ובין, ואוחח הליטוף, הנשיקה, ואני מנסה להיצמד רק עוד קצת.. עוד קצת…רק לעוד רגע קטן, צמוד אליך, צמאה ומשתוקקת  לקירבה ולמגע שלך בין ובין הטירוף שאוחז בשנינו.

האהבה שלנו שבאה במיליון גוונים, שפות שנות שבאות לתאר את אותה הנקודה.

אתמול כשישנת טיילתי ואני מרגישה אותך נוזל ממני עם כול צעד רטיבות מהולה בכאב בחורים, בולעת רק כדי להרגיש עוד את הכאב בגרון, נהנת מחייכת לעצמי יודעת עד כמה אני בעולם אחר ומרחף משלי כשהכול מסביבי קרנבל של אנשים וקולות וצבעים בשוק במחנה של יום שישי…

כול פעם שאנחנו נפגשים האהבה שלי אליך רק גדלה להבה ששורפת את כולי עד לאפר לרגליך… לא יכולים בלי אחד את השנייה לא משנה מה, שנינו יודעים את זה מעמקי הנשמה ,נמצאים במקום העמוק שלנו אחד אצל השנייה…

יודעת שאלו ידיים אוהבות  מספיק בשביל להחזיק ולשמור לי את הלב, אחיזה שלא מרפה לשנייה, שמעסה את הלב ומחייה אותו לפעום מחדש.