Yours

הבטחתי בפוסט של אתמול לכתוב על הצד השני אז אשתף 😈

בסשן פומבי מעורבים כמה חושים וזה מורכב ומעורבב בו זמנית מהאול אין בסשן ובו זמנית הבזקים קטנים של יש גם מסביב, זה חצי מבט, חצי מודעות, זה הרגע הקטן של בין ובין, והמצבים האלו של הכול ביחד, של גם וגם וגם, של עומס גירויים, זה רק מטריף אותי יותר ומעיף ברמות אחרות... 

פומבי אולי אמור להשפיל או להביך אבל קורה לי הכי ההפך שם ומשהו בזה מפעיל בי את הדחף דווקא להראות את הכביכול אסור, האסור שיראו אותי למטה, אסור שיראו עד כמה אני שם מוקטנת, מושפלת ומביכה ואפס וכלום, האסור שיראו אותי זנותית, אסור שיראו אותי חרמנית ומינית וקינקית, אסור שיראו לי את הכוס הציצי התחת, כול המצבים האלו של האסור ביום יום בעולם הונילי, כול הגינונים והנימוסים של ציבור עבודה משפחה וסתם ברחוב, כשאני שם אין מוסר, הגינות, ערכים, צניעות, להסתיר, להחביא, כול האמור להיות פשוט נעלמים ברגעים האלו ושום דבר כבר לא משנה שם, שם אני בלי המסכה הזאת שמסתירה את הסוטה שלי והמטונף הזה מהעולם רק לגמרי חשופה כנה ואיך שאני הכי רוצה להיות.. 

כשהיינו במועדון מעבר לאנשים שעברו והסתובבו, שנינו שמנו לב לבחור שלאורך כול הסשן פשוט עמד שם מולנו, ממש הסתכל עלינו והיה יחסית קרוב, ממש בחן וזז כול פעם כדי שיוכל לראות יותר טוב ולעומק, אחרי הסשן כול כך גירתה אותי המחשבה שראה אותי מוטרפת לחלוטין וכול כך עפה, שראה אותי על הריצפה מזיינת את עצמי על הרגל כשהציצי בחוץ וגונחת, שראה אותי עם התחת בחוץ תחתונים מופשלים בברכיים וחוטפת הצלפות מרעידות, אותי שם חצי שוכבת על הגב עם רגליים מפושקות חוטפת הצלפות בכוס ועד כמה נהנת ומגורה אני מההתעללות שלו בי ומהכאב שהוא מעניק לי ואז גם על הברכיים מולו עם היד בכוס מאוננת את עצמי ורטובה, שראה לי את הכול, כמה כלי, כמה אפס וכלום, שראה את הרעב הזה, את האמת בזה שכול מה שהיה לי בראש באותו הרגע זה זה חרמנות גולמית גסה וסוטה, שראה עד כמה להיות הכול בשבילו וממנו, כמה ברגעים האלו זה הכי חשוף, התערטלות פיזית ומנטלית, הכי פנימי, פרטי, אינטימי ובאישי, הכי זונתי, חסרת כול בושה ומבוכה, הכי פתוח, הכי ערומה והכי עד הסוף… 

הדיסוננס הזה בין הרגעים של המוצנע והאסוף והאמור להיות המהוגן הזה לבין ההכי מוחצן וסוטה ערום ומופשט וחשוף פשוט כול כך מחרמנים ומגרים אותי... 

אחד הקטעים שלי זה מציצנות, גיליתי את זה מתי שהתחלתי ללכת למועדונים בדסמים,  זה משהו שיש בו קטע שמרגיש קצת כמו סוד קטן מלוכלך ומטונף, משהו אסור וסוטה ומשהו שעושים בהסתרה ורק שלא יתגלה, ולרוב לאנשים בסיטואציות כאלו יש צורך להסיט מהר את המבט...  אולי זה חלק מהקסם, אבל זה פשוט דבר שכול כך מגרה לי. 

נמשכת לכמה סיטואציות בתוך זה, במועדון אלו לרוב אנשים שלא מכירה וזה לא משנה לי ההרכב ומגדר המשתתפים, נהנת ממש לבחון, לפעמים לעמוד ליד או ממרחק או אפילו לשבת ממש קרוב, ממש להרגיש את המשב רוח מהשוט או מהיד שמונפת, להסתכל בתוך הדינמיקה, להסתכל על הפנים שלהם והתגובות למה שקורה, הרגעים האישיים שלהם בין ובין, החיוך, הצחוק הקטן והנגיעה והליטוף, לראות את  הכאב ואת המבט וההבעות, את איך שהעיניים מתערפלות, את הספאנקים ואיך התחת מגיב ומאדים, את ההתכווצויות הקטנות, לשמוע את הגניחות והאנקות כאב ואת הליטוף בכוס ואת הרטיבות, לראות את הקושי וגם מה מגרה,זה פשוט דבר שמהפנט אותי…

יש שוני כאשר אני מכירה את האנשים זאת חוויה שונה, לא יודעת מה יותר מפעיל בי אבל זה מרגיש אחרת, זה יותר בתוך הכול, יותר אישי וקרוב, יותר אינטימי ומבפנים, זה הרבה יותר מציאותי ומוחשי... 

הכי מדהים אלו הרגעים שהעיניים מצטלבות איתי, זאת הרגשה של השתתפות ברמה כלשהי, חדירה לעמוק ולבפנים של הוויה שלהם, זה מבט של אני איתך, של אני רואה אותך ומסתכלת לך וזה מפעיל בי, בדרך כלל זה בא גם עם חצי חיוך יודע משני הצדדים..

אלו רגעים שהעיניים רואות, הדימיון מעבד והכול גורם לי להרגיש. 

יש אקטים שאמורים להרגיש משפילים אבל מעוררים בי בדיוק ההפך, מגרים אותי ברמות אחרות, מפעילים לי את הלמטה המגרה הזה, מרטיבים לי את הכוס, מאתגרים ומפעילים לי את המוח עד שמתמוסס, אלו רגעים שבהם החרמנות כבר שולטת, הכוס הוא בפיקוד, הרעב מעוור כול היגיון, ברגעים האלו אין כלום מעבר לרצון במגע ורגיעה בגירוי החזק הזה, רעב של מה שתרצה ואיך וכמה ולמה רק בבקשה כן ועוד ויותר והכי והכול.

כמו במועדון, כשאני שם למטה לרגליו, ועם הרעב המתוסכל והדורש הזה, ומושיט לי את הרגל ומסתכל עליי עם חיוך זומם, ואני כבר יודעת ומבינה, והסיטואציה רק מעלה לי את רמת הבוער לטירוף, ואני חייבת, כול כך צריכה עד לרמת חייבת, אני אקרב את הכוס לנעל, והלמטה הזה, הסמרטוט לרעב הזה, שאעשה הכול, שמגרה אותי כול כך ומתגרה עוד יותר מזה שרואים אותי בכלום שלי, העד כמה מוכנה רק בשביל החרמנות שהוא יוצר בי, עד כמה היצר והצורך אליו וממנו חזק כול כך ומעוור, עד כמה זה מפעיל אותי עד לרמה של אעשה הכול,עד שכבר אין טיפת היגיון רק הגירוי הזה אליו וממנו מדברים בניהם, ביטול של כול אני בשביל הכול ממנו... 

ואז אני אתקרב ואשים את הכוס שלי על הנעל, אתחיל לנוע עליה, להזדיין איתה, להרטיב ממנה ועליה, ויותר זזה ויותר דופקת את עצמי עליה, ואסתכל עליו ואראה את הגיחוך שלו בעיניים כי הוא יידע כמה אעשה בשביל משהו כלשהו ממנו ועד כמה אני עד הסוף אהייה שם איתו ברגע הזה, העד כמה מוכנה להיות כלום ושום דבר רק בשביל שירגיע אותי, שיגע, שיפעיל ויתן לי אפילו רק קצת ממנו, גם אם זה רק הנעל, גם אם זה כזאת מטומטמת, גם אם זה מסתכלים עליי, גם אם זה עוד למטה, עוד כלום, עוד סמרטוט לבבקשה תתן לי ממך גם אם זה רק על הנעל.

הרגעים האלו של הכי למטה, שאהייה מוכנה לעשות הכול בשבילו,כי יודעת שרק הוא יוכל, שרק הוא יצליח ככה להפעיל ולגרות ולאתגר, יודעת שהכוח שלו עליי  כול כך חזק, הצורך לאפילו רק קצת ממנו, להתחנן לקצת מגע בגירוי שהוא יוצר בי…אלו המצבים הכי מרטיבים שיש. 

יש הרבה רגעים שנצרבו לי מהסשן בסדום, שלא מפסיקים להבעיר בי.

המון זמן לא קרה לי שכול כך הצלחתי להתנתק ולהתמסר ועד הסוף, הייתי כול כך מנותקת וכול כך נוכחת ברגע בו זמנית.

מנותקת מכול מה ומי שאני פשוט אפס מחשבה, אופי, ערך, פשוט שקט מוחלט מעצמי, והנוכחת כול כך ברגע שם איתכם פשוט קו ישיר בניכם אליי, בין הפקודה לביצוע עם אפס עיבוד בדרך, בלי אני או לחשוב או להתקיים רק להגיש אותי ולהכיל את כול מה מגיע ממכם אליי ועליי, רק להיות כלי לפקודות ולרצונות שלכם, וזה היה המון וזה היה מכול כיוון ובכול חלק בגוף והכול חזק וקשוח ואלים וברוטלי ועמוק ועוצמתי ובווליום גבוה, וברוב הדברים לא יודעת בכלל מי עושה מה ולא רואה ולא מסתכלת, והכול מהיר ועכשיו והכול יחד, אצבעות בגרון ונדחפות ועמוק , הצלפות עם אבזם החגורה מאוד חזקות שמפלחות אותי בכאב עמוק, הצלפות כאלו של חותם של כאב קשוח מכול אחת ואני חוטפת וחוזרת ומגישה וקשה וכואב ומאתגר ושוב מגישה ושוב כאב קשוח ומכילה ונותנת לזה להיספג ולחלחל לתוכי, הפיטמות נצבטות ושורפות, והיריקות שכול כך הדליקו אותי, והברוטליות האלימה הזאת שהעיפה אותי וחירמנה אותי כול כך, והמסכה שחצצה אותי וממני ונתנה לי יותר להעלם, הרגע שאני על הריצפה על הברכיים עם הפנים אליכם ורואה פתאום שאנשים מסתכלים עליי וזה העיף אותי ברמות אחרות שאנשים רואים אותי בכלום שלי , בהכי למטה אבל מרגישה הכי הכול ועפה וטירוף…

"ידיים קדימה" ואני שמה ומגישה אותן וחוטפת עליהן וכואב ומאוד ושוב מגישה אותי, וחוטפת שוב וכואב ומתקפלת אבל גם שמה אותי שוב כי מה שתרצו וזה מה שדרשתם וכשאני שם, זה הכי בובה אם לא אומרים לא זזה, מבוטלת לחלוטין ואני מגישה אותי שוב אפילו שיודעת שיכאב כי רק תיקחו, ואז אמרת לי לאונן ואני מכניסה את היד לרטיבות המטורפת שהייתי בה פיזית שהגיעה מהנפשית ומאוננת ומסתכלת על האנשים שצופים ונדלקת מזה עוד יותר ומפעיל אותי ברמות זה שרואים אותי בכלום שלי והשום דבר שאני ,שרואים עד כמה אני אפסית ובריצפה וסמרטוט וכלום ועפה מזה, וחוטפת בירכיים וכאב חזק ומאוננת חזק יותר וחוטפת שוב ומתקפלת, ואני במצב קשוח של מעורפלת לגמרי ובספייס פסיכי לא מרגישה כלום ובו זמנית מרגישה הכול ובעוצמה מתקפלת וחוזרת ומתיישרת לעוד כי אני לא בלהרגיש כרגע, לא להתקיים כרגע, ואין אותי ולא בלתת לזה ולי מקום כרגע, אלא רק להיות ולהכיל..פשוט להתמסר לרגע ועד הסוף ממכם ואליכם.

זה היה בהחלט בין הסשנים העוצמתיים שחוויתי, לא קורה הרבה שמצליחה להגיע למצב של ממש התמסרות וניתוק ועד הסוף, ללהיות הכי בהכול ובאותו הזמן להיות הכי בכלום, בין המקומות הכי מדהימים להיות בהם. 

היה פסיכי ומטורף ואתם משוגעים לגמריי ומדהימים יחד והיה מטריף להשתגע איתכם❤️

האהבה שלי לפומבי התחילה מינוס פלוס לפני שנה וחצי כשהתחלתי לצאת למסיבות של הקהילה, יצאתי בפעם הראשונה למסיבה בדסמית מתוך ה7 פלוס שנים שאני בבדסמ וחייה את זה, לפני זה הייתי מאוד סגורה ומאוד קנאית לפרטיות שלי,גם היום יש קצת סממנים של רצון וצורך בסוג של אנונימיות אבל היום פשוט מזהה יותר בקלות עם מי ובמה לפתוח דברים. 

המסיבה הראשונה כמו פתחה לי עולם וכמו שאני תמיד הולכת על הקיצוני אז גם שם זה היה.. לא מספיק שהייתה המסיבה ראשונה הבדסמית, גם מעט אחרי שהגענו היה סשן על הבמה המרכזית לא פחות ולא יותר….כן מאפס למאה גם בזה. 

בהמשך היה בחור מהמם, חבר מדהים וטוב שלי שאני מתה עליו, ושהחיבור בנינו בפומבי היה מעולה וכימיה טובה, היו לי איתו כמה דברים שעד היום נזכרת ומפנטזת על הרגעים האלו, היו שני רגעים-תמונות שמאוד עמוק צרובים לי , ישבנו בדאנגן, בכלוב הגדול שיש שם כמו ספת עור ומולה ממש קרוב יש צלב, אותו הלילה הייתה שם שולטת מהממת שסישנה נשלט באימפקט ונרות, והתיישבנו ממש מאחוריה נשמנו אחרי סשן אימפקט משלנו, ואני ממש מתלהבת ממנה היא הייתה יפייפיה וכול תנועה שלה יכלתי להרגיש את הכוח שלה, הייתה באמת מרשימה, ואני אומרת לו תראה כמה היא מדהימה וכמה זה מגרה אותי איך שהיא, הוא מפשק לי קצת את הרגליים ואני עדיין נעוצה בה בתנועות שלה ובסקסיות שלה, והוא מתחיל לאונן לי ואני מתגרה ומרטיבה ומתחממת ובו זמנית העיניים שלי והראש שלי בה ומתגרה ממנו ומתגרה ממנה החושים והריכוז שלי במערבולת וזה דבר שאני עפה ממנו זה הסימולטניות הזאת, הדואליות של כמה התרחשויות בבת אחת שמגרה אותי אוי כמה מגרה אותי כשזה קורה בסשנים והיה עוד קטע עם אותו הפרטנר גם בדאנגן שבו אנחנו במבוך למטה ואני מכופפת על המשענת של כמו כורסאות שכיבה חוטפת הצלפות לא קלות ומצד שמאל שלי היו זוג בכלוב קטן שהבחורה ישבה עליו עולה ויורדת עליו בזיון מגרה והוא מסתכל עליי ואני מסתכלת עליו כמו מציצנית סוטה ואני בעצמי חוטפת וגונחת והוא גונח מהבחורה שמזדיינת איתו והעיניים שלנו מתגרות יחד ואני חלק בלהתענג ולהתגרות מזה שחוטפת וחלק מתגרה מהמציצנות שלי בו ובה ועוד יותר מזה שאנחנו מסתכלים אחד בשני חווים ריגוש כמו משותף, אוחחח רגע שמגרה אותי עד היום… 

אני מאודדד אוהבת ריבוי של תחושות בסשנים זה קרה לי בעוד כמה סיטואציות גם לא בפומבי, זה לא קורה הרבה אבל כשזה קורה זה לגמרי מהדברים שנצרבים בדיוק בגלל שזה לא חוש אחד מעורב או ריכוז במשהו אחד אלא התרחשויות מרובות שגורמות לחוויה להיות עוצמתית הרבה יותר כמו להיות בשני מקומות באותו הזמן😈

חזרתי ביום שישי מטיול באמסטרדם היה כיף אבל לא על זה רציתי לספר אלה על מה שהיה בשדה התעופה  בדרך חזרה… 

אני עוברת את הצ'ק אין, מגיעה בשלב כלשהו לבדיקה של התיקי יד, עוברת את הגלאי הגופני, ואז איך שאני עוברת בחורה מהממת הולנדית אבל לא הבלונד הטיפוסי, אלה שחומה שיער שחור חלק ארוך אסוף בקוקו גבוה ופלוס ממש נראת טוב בגוף, חזה גדול מכדי הפרופורציות שלה, ותחת עסיסי עם אגן נשי ומעוגל וירכיים בשרניות וסקסיות, עיניים חתוליות שמרוחות באיילנר, שרק מדגיש את הגודל שלהן, ופלוס גדול נוסף שהיא עם מדים ונעליים גבוהות כמו של צבא, מדליקה אבל אש בקיצור.. ואז היא מזיזה אותי מהתור ואומרת לי לפתוח ידיים לצדדים והבחורה הזאת מתחילה למשש אותי אבל ממש למשש, עוברת על כול ס"מ ועוד לוחצת כדי לבדוק כול דבר שכביכול יכול להיות מוחבא לי איכשהו איפשהו, ואני ככה באמצע של המעבר  ומצד אחד מביך בטירוף, ופולשני מאוד, ואני גם  מסתכלת מסביב וכמויות של אנשים שחצי ממהרים וחצי מסתכלים והיא ממש עוברת גם על הציצי ונצמדת בשביל למשש את הגב הכולללל והזרועות, ומתחת לבית שחי, מסביב לשדיים ובניהם ועליהם ואני באמת מובכת כי מסתכלים עליי אבל גם מדליקה אותי קצת הסיטואציה  והיצר הפומבי שלי מתעורר, מזה שמישהי ועוד מישהי מהממת ודיי מדליקה כזאת, ממששת אותי ברמת  הציצי, צידי הכוס ובאמצע שלו ובין הרגליים ובישבן ובין הפלחים ועד למטה לרגליים והנעליים והגרביים  ובכול מקוםםם ואני באמת מובכת, אבל עוד יותר גם כי בראש שלי יש את המחשבה שזה מדליק אותי ואני כמו ממתיקה סוד וסוטה ומלוכלכת שבכלל יש משהו בסיטואציה ההזויה הזאת  שמדליקה אותי,  עצם זה שהיא ממששת אותי ונוגעת לי באברים האינטימיים ובנוסף היא בחורה מדליקה וגם עצם זה שזה לפני מיליון ואחד אנשים, זרים וניליים ! ואז אני נהיית עוד יותר מובכת, סמוקה וחם לי ובנוסף על הכול לא מצליחה לעצור את עצמי מרבע חיוך מהסיטואציה ההזויה הזאת וכן מטומטמת ופסיכית מזה שאיכשהו הסיטואציה מדליקה אותי ומחרמנת אותי..!! 

אז אם היה איכשהו כלשהו ספק קטן קטנטן פיצי פצפון בזה שאני סוטה אז כבר אין כזה 😈😈

ישבנו כמה חברים ופשוט קרה 😈

בסשן הזה היה לי אתגר כפול, גם העיניין שזה היה כאב שמתמשך שזאת התמודדות אחרת שזה לאורך זמן וזה התחיל במחטים הדקות והסתיים בירוקות העבות, שחלק מהן היו של שתי כניסות במחט אחת, אז זה היה טיפוס דיי תלול מכאב רך, לכאב קשוח, שהגעתי מתנשפת לקו הסיום. 

ההתמודדות השנייה הייתה בכך שהיינו כמה אנשים בחדר, זאת הייתה הפעם הראשונה שלי בסשן מדיקל פומבי וזה שונה ממש ממה שמכירה יותר קשה להתרכז בכאב ולהתכנס בתוכו אבל עצמתי עיניים ולאט לאט מתנתקת ונשאבת אל תוך קסם הזה ולסערה שהגוף מחולל וממסטל בסוטול הכי גבוה שיכול להיותת, זה באמת קסם עם המדיקל, בשנייה שהמחט הראשונה נכנסת זה כמו עירוי חשמל לווריד שזורם לכול מילימטר בגוף בעוצמה של מכת ברק ובמאית השנייה… עם כול מחט אני מטפסת קצת יותר מחוץ לרקיע ולשפיות, מחט ועוד מחט ועוד ועוד הגענו ל64 מחטים אמרו לי… זה התחיל במחטים הדקות ואני עוצמת עיניים נסגרת למה שקורה סביבי ולאט לאט נעלמת ומתכנסת בכאב והכאב מתגבר אל המחטים היותר רציניות ואני נשאבת לתוך עצמי ולהתמודדות שלי עם הכאב שאני כול כך מאוהבת בתחושות האלו ומרוגשת מהן… כול פעם פותחת עיניים ויש מציאות מסביב אבל יש כמו חוצץ ביני לבין מה שקורה שם… אופוריה של ספייס מקיפה אותי וזה היה פשוט מהמם.

תודה על החוויה זה היה אתגר חדש ומדהים❤️

חוגגת היום 37 🥳

אני בשנים האחרונות במקום טוב, ובשנה ומשהו האחרונות ממש ממש בטוב, אני מרשה לעצמי להיות גאה בדרך שעשיתי מההכי נמוך ושחור, מלהיות צל של אדם, למצב של אדם מלא, שיש בי ולי טוב מבפנים וזה מקיף אותי מבחוץ, ויש על מה להיות גאה כי נלחמתי מלחמות מדממות שקורעות וכואבות ומתישות לזה שלאט לאט בניתי דרך, לבנה אחרי לבנה של עלייה חזרה לחיים וחזרה לחיים ששלמה איתם, לאט לאט נפתחת עוד ועוד, להכיר ולצאת מעצמי, להשיל מעליי עוד חומות ופחדים שהגנו עליי כן, אבל גם חסמו אותי ועכשיו אני במקום שלאט לאט מרגישה שיכולה קצת לשחרר, לפקוח את העיניים, ליישר את הגב שסחב ופשוט לחיות ולהנות❤️

אתמול חגגתי במסיבה עם חברים קרובים וכול כך מודה על האנשים הטובים שבחיים שלי, כול אחד מהם מיוחד בפני עצמו וכול כך!! אוהבת אותכםם😘😘😘

וכמובן שלכבוד היום הולדת צריך גם כאב😈😈 והתחת עמד בגבורהההה וכמובן אם אין תמונה אין אמונה!!