הפורקן שלי

היום מתקרב לסיומו יום שכולו מלא בדביקי של אהבה חיבוקים נשיקות מתנות לה ולו,

הגבר יודע שאוי לו אם יחזור הביתה בידיים ריקות כי לחברה שלה בעבודה שלחו פרחים, ולאחרת הגיע משלוח של שוקולדים והשלישית באמצע היום אסף אותה לארוחת צהריים במסעדה שהיא אוהבת רק היא והוא.

האישה חושבת מתכננת מראש מה לקנות לו מתנה משהו הפגנתי ושונה משהו אחר כי בטוח שהוא יבוא עם שי לא קטן אז היא מתמרקת מתגנדרת והבייבידול הסקסי מוכן ואת הילדים אולי שלחה לאמא שלה שיהיה לילה מפנק.

למה כל יום יכול להיות יום שכזה? למה אי אפשר פשוט לאהוב תמיד גם כשכואב לה הראש ואתה חרמן, גם כשהוא הלך לסופר ולא רכש דבר אחד נכון מהרשימה?

תאהבו את זה/זו שלצידכם כל רגע וכל יום תוקירו אותם על המאמצים שהם עושים למענכם, תעניקו להם את כל כולכם כי הם העולם שלכם!

אגב..

תודה על הטבעת הנפלאה אדוני!

המשך יום אהבה נפלא לכולם

אדוני: " את עפה על עצמך היום"

אני: "סליחה אדוני"

ובלב ממלמלת לעצמי:

אני רק מרימה לך להנחתה(:

לחזור אחרי העבודה האדון שלי חצי ער חצי ישן, מנצלת את ההזדמנות ויושבת לידו נוגעת בו מרגיש איך הזין שלו מתמלא לו עומד ניצב זקוף מהמגע שלי, בחצי עין מפשיט אותי מורדי תחתון ביד אחת בשניה מעביר יד על הגב שלי לאט מסתובבת להמשיך להטריף אותו והוא עם עיניים עצומות חזק מורידה חזיה נשכבת עליו מלטפת את גופו מלקקת בדיוק את הנקודות שמגרות אותו נושכת קלות באוזניו והוא לא מתעורר לגמרי רק הזין כבר עומד זקוף נשכבת עליו רגליי פסוקות הכוס ממוקם בדיוק רב על הרגל מתחילה לאונן חושבת שאם ארטיב עליו יתעורר שומעת את הנהימות שלו חצי מגיב מתאפק שלא להגיב לגמרי יודעת שמצליחה אך הוא מסרב להראות לי זאת מגבירה הילוך משחקת עם הזין שלו בידיים שלי מלקקת מוצצת מחדירה אותו קלות אך הוא בשלו לא מוכן לפתוח עיניים אומרת הולכת לישון מתחילה להסתובב לצד שלי במיטה והמפלצת בתוכו התעוררה בשניה מצאתי עצמי על הגב עם זין בתחת בכוס מדלג בין נקודה לנקודה הופך על הבטן מושך בשיער ופשוט חודר אלי עמוק לכל חור וחלקיק ששייך לו מצרף ספנקים שמעיפים אותי ואותו לא פחות וככה מוצאים עצמנו מתפרקים עמוק לתך העולם המדהים שלנו...

הולכים לישון מכורבלים מתחממים בחום הגוף של שנינו....

אוהבת אדוני ותודה על המתנה שלי(:

מחפשים לתבל את המערכת ולהוסיף לנו צלע שלישית אישה/גבר.

פרטים מלאים ימסרו בהודעה.

שמעתי את המילים החדות כסכין שלו, שמעתי איך בין רגע אומר לי שאיבדתי את מי שאני את המהות שלי, נתתי לזה לחלחל עמוק בתוכי בלי לחשוב פעמיים למרות שאני יודעת שזה לא נכון התחלתי לפקפק בעצמי, לקחתי את מה שאמר לי את כל מכלול הלאווים, הפנמתי עמוק לתוכי הסכמתי עם כל אחד ואחד מהם ללא סייג ועוררין וקמתי לבוקר חדש.

קמתי כבר לא חוששת בטוחה שאת הדרך שהוא רוצה הוא יקבל הוא רוצה אמיתית כך אכן יהיה, קמתי לתוך ויכוח לשברון להתנצחות להרמת קול ולא שתקתי בה, עד שהבנתי זו התנצחות מיותרת ואני מפסידה את הכל, אז אספתי את כולי העפתי אגו, קיצצתי כנפיים איפסתי את עצמי הפכתי לנשלטת אמיתית.

אם דרכי נכונה איני יודעת אך זה המקום שרוצה להיות בו, נכון אהיה רובוטית ומקובעת ומונוטונית אך כך הוא יקבל את אשר אמר שאני לא, כך יקבל נשלטת אמיתית, שהאמת היא שלאיש אין מושג והגדרה מדוייקת לאחת שכזו.

על סמך מה שופטים מהיא נשלטת אמיתית?

על סמך שאומרת לא מידי פעם?

על סמך הצייתנות שלה?

על סמך סף הכאב שלה?

על סמך הכוס הרטוב שלה?

על סמך שהיא הולכת על ארבע נורא יפה?

אולי צריך להיות על סמך התחושה הפנימית שלה

אולי על סמך הרצון שלה להיות שלך

אולי על סמך הצורך שלה לראות אותך מלמטה

אולי על סמך מה שהיא אומרת לך שהיא רוצה

ואולי על סמך איך שהיא קוראת לעצמה.

מסתבר שלא טוטאלית, שחייבת מידי פעם למעוד, שחייבת את האוויר שלי לנשימה

כנראה שאני פשוט מכלול של לא.

כשאתה מחמיא לי כמה טובה אני וכמה יפה ומושלמת, כשלוחש באוזני כשאני קשורה ומוצלפת סופגת נפלא תמשיכי ככה ואת מסוגלת, כשחודר אלי עמוק עד שצורחת ללא קול וקורא לי זונה שלי את מופלאה

מדמיינת אותו לבוש בבגדי מעודדות גופיית בטן שכזו וחצאית קצרצרה תואמת שעפה עם הרוח, פונפונים בשתי הידיים מנופף בהם מניף רגל באוויר וצועק זונה שלי אין כמוך

סתם מחשבה קרימינלית מחוץ לקופסה(:

קשה לי בעולם הזה, אני כל כך מבולבלת יותר מאי פעם,

מסוייטת מהכאב שעוברת, רק חושבת על העונש שצפוייה לקבל צורחת בתוכי, וכשהשוט או החגורה מתקרבים לעברי צורחת בקול בוכה מייללת מתחננת שדי שלא עוד, שאשתפר שאני אהיה אחרת בסדר שונה צייתנית ממושמעת.

מצד שני כשהוא עדין אני מתחננת שיכאיב לי שינקה אותי, רואה את הסימנים שהותיר עלי וכל כך גאה בהם בכל אחד מהם שחרט על גופי.

אני כבר משגעת אותו עם כל זה, הוא כבר לא יודע מה לעשות, רואה את זה בעיניים שלו, יודעת שמסתכל בי באהבה עצומה אך הוא צריך את הכאב הזה, הוא צריך זאת בשביל עצמו זה חלק ממנו, ואני מאכזבת אותו מותירה אינספור סימני שאלה שכבר הוא לא יודע מה קורה איתי והוא כל כך אוהב אותי, אני לא יכולה לספוג את הכאב הזה, אני לא יכולה להכיל אותו יותר, זה כאב ששובר אותי לרסיסים כזה שמרגישה על מעט הבשר שיש לי, כל כך קטנה אולי זה בגלל זה כואב יותר מידי, אולי כל הצלפה פוגעת אצלי ישירות בעצמות 

ואולי אני כבר לא מה שהייתי אולי זה כבר לא העולם שלי יותר אני כבר לא יודעת.

הדבר היחיד שיודעת זה שכואב לי בגללו ואני כל כך אוהבת אותו.

אוף מה דפוק אצלי?

הסופש פה ואני כבר מוכנה,

מקולחת מסורקת צמה לתפארת רטובה קלות (על מי אני עובדת אני מטפטפת)

אתה בדרך אדוני??

סופש מדהים לכולם