הפורקן שלי

תחילתו של מסע, חזרה לעצמי בזהירות בדרך  נטולת יוהרה, ללא נקודת מסתור או עיר מקלט לברוח אליה לבד כשקשה אל צעד אחר צעד פסיעות קטנות של תינוק שלראשונה מתחיל את צעדיו בעולם

שואלת את עצמי האם זה לא לאט מידי? האם אולי להגביר הילוך? הרי הייתי שם ואני יודעת:

א. מה צריך לעשות

ב. מה מצופה ממני

ג. מה אוהבת ומה לא

ד.מכירה את מי שמעניקה לו את כולי ולא מהיום

ה. גרועה בדחיית סיפוקים

ואז מניחה בצד את השאלה הזו מספרת לה שזו שאלה יומרנית ויהירה וזו לא הדרך.

הדרך למרתון זה צעד אחר צעד אחרת ככל שארוץ מהר יותר אתעייף מהר יותר ואז אקרוס הרבה לפני קו הסיום