התהפכתי במחשבות, תוהה אם באמת יש פה זלזול כלשהו בהעדר התמקדות באותו האדם שמדברים איתו הגעתי למסקנה חד משמעית.
אכן יש פה מקום לראות בזה זלזול וחוסר כבוד לאותו האדם המנהל איתך שיחה, בדיוק כמו שבעבודה מרוכזים באותו האחד או שלמולי והוא או היא מקבלים את מלוא תשומת הלב אין זה אומר שמי שמעבר לקו השני לא יכול לקבל זאת, אומנם אין הוא רואה מה אני עושה במהלך השיחה אם זה על רמקול לפתע או שבודקת הודעות, כל תשומת הלב צריכה להיות מרוכזת לאותו האדם, יש בי מקום עדיין מקום קטן שחושב שאם התרעתי והקדמתי לומר וביקשתי סליחה לרגע שלא בדיוק מרוכזת והצד השני קיבל זאת יש פה מקום להתייחס לזה אחרת לפנים משורת הדין אך הנל לא רלוונטי בעיניי לכל אדם.
האדון שמבחינתי הוא כליל השלמות, העולם שלי, האדם שחיה ואחיה איתו, מי שרואה בו את החצי השני שלי, האחד שמוסרת לו את כל כולי, רואה ומגיע לו שאתרכז בשיחה בו ורק בו כל השאר יצטרך לחכות ולהמתין.