|
|
|
להיות שפחה עירומה של כל הגברים שאני אוהבת. שאהבתי. שאהבוני.
לגמור ולהגמיר, לא בשבילי. בשביל עונג של זה או אחר שאהבתי. ש-אהביני.
ללא שמץ שליליות,
רכושנות,
התמרמרות.
של ההוא או שלי.
נחמד.
עירומה.
איך את מרגישה, יפה?
עוזרות לך התרופות?
כמה שתית היום, יפה?
עישנת משהו?
כמה זין מצצת לאחרונה, יפה?
זה עזר לך למלא את החור בנשמה?
לאן שלא תלכי- יפה
מה שלא תעשי-יפה
כזו מוצלחת, מוכשרת וטובה- וגם יפה?!
יופי זה לא הכל בחיים אבל זה עוזר- קריצה קריצה.
זה לא היופי, זה האופי- קריצה. קריצה.
יופי פותח דלתות.
עם כזה יופי מי צריך שכל?
אם את רוצה שייקחו אותך ברצינות, את צריכה להצניע קצת את היופי.
יהיה לך בעל עשיר אל תדאגי, את מספיק יפה.
כשאת בוכה, את לא יפה...!!!
קריצה.
וואלה יופי.
קחו את היופי הזה ממני,
בבקשה.
צלקו אותי,
בבקשה.
תחתכו אותי,
בבקשה.
תמעכו, תמרחו ותמתחו.
תרסקו, תפוררו ותפזרו.
לקיבינימט.
בבקשה. בבקשה. בבקשה.
כדי שאדע שאני אישה חיה, שלמה.
לא בובה.
כדי שאני אוכל לראות- שהקליפה אינה ריקה.
כדי שאבין שיישאר מה לאהוב, כשהיא תיסדק, תתקמט ותגווע.
כדי שיהיה אפשר לראות.
אותי.
תכל'ס, לא כזו יפה. מה את מתלהבת מעצמך.
זוהי אינה קריאה אובדנית לעזרה,
זה רק התקף חרדה, יפה.
איזו מילה מכוערת.
הוא לחש באוזניי בעודו אוחז בי בשתי קצותיי
ושעט לקצצן
יום חופש
זמן לקצת עבודה פנימית
מיישרת פינות
תופרת קרעים
יום אחד אני אעשה הצלבה בין אלו שמחפשים נשלטת או "סקרנית" בטינדר (בפנים גלויות) לניקים שלהם בכלוב. כמה חלשים ופחדנים אתם יכולים להיות מאחורי הקוביות שלכם??? כמה???
אני אמצא כאן גם את אלו שמתחילים איתי בפייסבוק דיון עקרוני שאבוד להם מראש, ואחרי תתי שרשור של 47 תגובות עם התערבות שלאחרים הם מוחקים את הפוסט.
כי הם פחדנים.
את אלו שלא מסוגלים לנהל שיחה שיחה בסיסית כי הם מחכים שאני אנהל אותה בלי לפגוע להם בגבריריות אני פשוט אתלה על עמוד.
תסכולים רבים לקראת השבת. פציעה ישנה שהרימה ראש ועכשיו אני נכה לכמה ימים.
אין עם מי לדבר בפשטות. אין עם מי לדבר בכלל.
אין שקע כתף להניח בה ראש מוטרד, זרוע יציבה לתמוך בגוף תשוש. נשמה טובה לחלוק איתה ערימת שניצלים טריים.
גברים מפחדים שנשים יצחקו עליהם. נשים מפחדות שגברים יאנסו או ירצחו אותן.
אני אחתוך שד אחד, אעלה על סוסה ואיירט את כולם.
זה עונש קארמתי מגלגול אחר.
כי אין כמו אגו שדורך לך על הפנים.
במהלך היום
לטובה ולרעה
על אנשים ועל עצמי
ואין זמן לכלום הוא טס ונעלם (סליחה אמא לא דיברתי איתך שבוע עכשיו שמתי לב אני כועסת עדיין על גיל 10 אבל אני אוהבת אותך)
כל כך הרבה וואן ליינרים שלא מתממשים.
אסתפק ב...
תודה.
תזדיינו.
אני בסדר, באמת.
בחייאת, תזדיינו.
זה מתחיל מ"אל תלך"
ואת אומרת לעצמך תפסיקי.
זה גודל ל"לך, אבל תחזור מהר".
ואת חושבת- יהיה בסדר.
הוא מחייך
והולך.
כן גם אני צריכה ללכת.
מתיישבת.
הוא הרי חייב ללכת- זה פה לא סיפור.
זה מציאות.
יש דברים של גדולים לעשות.
גם לי יש דברים של גדולים לעשות.
אבל הפצע מגרד.
בבת אחת נוצר מגע-
בבור הכי עמוק
בצלקת הכי פתוחה
בזיכרון הכי טהור.
וזה חם. וזה מתוק.
שום הסבר לא משנה
לא אכפת לי שהלכת. אני רק רוצה
לצעוק את ריאותי
דרך הגרון והחיך בכל הכח
מהבטן
עם הגוש שחונק והנצנוץ בפינה של....
על הברכיים מותשת
צמאה צמאה צמאה
תחזור!!!
אל תלך,
תחזור.
! His prey is everything to him
בקפיצת בהלה ל90 מעלות
3 דק לפני השעון המעורר
על הספה של ההורים.
לך תבין.
