zero tolerance

לפעמים את פשוט פותחת את העיניים בבוקר עם משפט שמתנגן בראש. אולי זה מה שהעיר אותך. אולי לא אבל אולי זה חשוב.

כדאי להתחיל לכתוב אותם.

** לפעמים זה איי דונט קייר אבאוט יור סטיפה בייבי. מודה.

להיות פה בשעה כזו?

* אם למישהו.י ייפול/ייעלם פעם הליבידו- תנסו אבטלה. תוצאות מובטחות

ולו לכמה שעות

ציקאדות בליל ירח      

עם ריח של גשם שכבר יבש

מעירות זיכרון חושי         

לא שלי

זיכרון תורשתי

של חיבור לרטט  

לתדר שהוא בהכל       

הקשר האחרון

וגם הראשון                                           

אלפא ואומגה של חיים ומוות

של חיים וחיים                                                                    

לא כל מי שחי ער

גם לא כל מי ששוזר,  או חורז.  או חוזר.

הודיה נאיבית

אקסטזה סינטטית             

קביים שקופים 

של קורבן ושל טבח.                                        

האור מסנוור את צריחתה של הסירנה

אותו תדר חולף ביסודות

דימויים מעורערים על בראשית ועל גאיה, 

זו לילית שצדה את הרוחות.

-----------------

יש עוד בית אבל אני עוד לא יודעת אותו. 

צמרמורת. היא מתחילה יותר נמוך מהעורף. אבל לא בין השכמות. בדיוק בחוט השדרה- תנועה קטנה לא במקום תקרע אותו, כך הרטט מזכיר. ונתקעת שם. כמו אורגזמה שלא יוצאת, עם ההבטחה הידועה של הרגע שאחרי, מעצימה אותה. הצמרמורת הפכה ליישותך.

אין לך גוף. אין שריר אחד בגוף שלך שזז, או מתוח, או עובד- חוץ מהלב. הוא עובד בשביל כולם. מכיל את הצמרמורת הזו בינתיים.

אין לך גוף והכל נעים. הכל חם. אין כאבים. אין מכאובים. אין בעיות או טרדות. אין לחץ. אין זמן. אין תלונה, אין חוסר נוחות, אין רצון לזוז, אין צורך למרוד, אין. צורך. להגן. על. שום דבר.

אוזן ימין על כתף ימין, הראש נח על הזרוע. היד מקופלת אל מאחורי הראש, האצבעות הרפויות מתלטפות על שכמה. לפי הקצב. התנועה לא גדולה, רוב הגוף לא זז. זרוע שמאלית מחפה על שדיים ויד מוטלת ליד הפנים על המזרון. לרגעים מכסה שפתיים ממלמלות מתוך ריאות עצורות. לא קרוב מדי.

רגל ימין נמתחת אחורה מתחת לירך אחרת. השמאלית מוטלת לפנים, עוקבת אחרי היד.

מאחור המפעיל בתנוחה מקבילה ועוצרת- רגל ימין אחורה והוא מחזיק לך באגן, באחיזה יציבה את מותן שמאל, בתנועה איטית ונחושה, שמאלה ואחורה. נושף לך מעל הראש. הכל בקצב חם, בתנועות ארוכות, מסוככות בזיעת המאמץ שלו, אבל העור שלך קר, הלב לקח הכל.

הצמרמורת כבר השתלטה על כל אורכו של עמוד השדרה, מצאה בסיס להיאחז בו ממש מתחת לזנב שלך. הכאב עוד לא נשכח הכל קרה מהר. מהר מדי. אבל גם זה היה מזמן. הדם מהגפיים הרדומות התנקז כבר כולו והעומס והחום מאיימים על הצמרמורת- אבל הריאות לצידה. הן לא משחררות. שאיפות קטנות ורדודות, שקטות שקטות וללא נשיפות. העיניים בתוך הגולגולת, החיך צורב ביובש, החיוך מתובל בדמעות שקטות ומתוקות. הדם פועם במקום בתוכך והלב שורט אותך מבפנים. אבל זה לא משנה. כי אין לך גוף. את לא בתוכו.

הוא מאט לעצירה והתנתקות ביניים. קם ומרים מריונטה מחוייכת ממפרק שמאלי עדין, עמוס בכל כובד משקלה, עד שהמבט המזוגג בגובה העיניים.

הוא מוחה את הפנים בתנועה אחת. מוריד בעדינות מריונטה על צד חדש.

מחייך מול הזגוגית. מנשק. מברר. עוקב. מוחה. מסיט. מציף. מסדר. מחזיק.

חזק. עד שתצא הצמרמורת.

***רק15% עושים את זה כי משיכה מינית (סטייה)- השאר זה פסיכיאטרי- הכל בראש.

****גם בע"ח עושים את זה

https://en.wikipedia.org/wiki/Necrophilia 

 .more teacher, less mistress

פחות מלכה, יותר פרינסס.

קצוות רכים- וצורבים. 

ליבה חמה

חמה רותחת.

?Dom-dom-dominatrix

Not falling for any of your trix

מ-אור ירח יסונוור,

מחום הלבה- ידלק ויבער,

מגדלים מתפוררים.

יסודות מתמוססים.

אין שמים אין ארץ.

רק חלל שחור וקר

אינסופי

שלי

למלא ולדחוס, 

להציף 

להרוס.

כמו אחרי סערה נדירה, 

ירים את ראשו

הלום

ייקח רגע להבין אם כבר עבר

או לא.

מבולבל ונשאל

כיצד קורה הדבר?

שמתגשם חלום שטרם נחלם?

שנפתחת דלת לתוך בור

ויש בו אור.

אור ירח.

מה עשיתי שמגיע לי כל הטוב הזה?

כל הזמן רק לפנק לפנק לפנק

אני לא יודעת איפה אתה היום,

או באיזה ניק. יוצא לי הרבה לחשוב, אם אתה פה שוב או עדיין, אם אולי שוחחנו בזהותי החדשה ויירטתי אותך כבר.

על כל פנים תודה. לא אעמיס בנוסטלגיה לגבי טיבו של הקשר שהיה לנו, יתרונותיו שהולכים איתי היום ועוד קדימה, וחסרונותיו- שלא פחות,

רק על דבר אחד תמיד אהיה אסירת תודה לך.

ממש בשיחות הראשונות, כיאה לאינטלקטואל זחוח- הכרזת שאני צריכה להתחיל לכתוב.

התנגדתי רבות, בכל מיני צורות.

ניסיתי בעבר אני ממש גרועה.

זה לא מושך אותי, זה לא טבעי לי,

זה לא אני.

צחקת והבטחת שזו תהיה אחת המתנות הכי גדולות שלך אליי, שאי אפשר להשוות חיים עם כתיבה לחיים בלעדיה.

לקח לי עוד 5 שנים ללמוד את השיעור.

תודה. תודה. תודה.

קרדיט צילום: טל צבר