לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

zero tolerance

פנטזיות, סיפורים, עדויות, וידויים וקצת טרחנות.
כל מה שהוא נזק.
"אפס סובלנות" זה אומר ללא פשרות. זה אומר שלשכנע- אף פעם אי אפשר במילים.
לפני 6 שנים. 13 במרץ 2018 בשעה 20:00

אני יושב כאן מול המקלדת שלי

וזורק את החכה שלי לכל עבר

לפעמים- הקרס נתקע למישהי באוזן

והיא בחוצפתה- במקום להתעלם

או להגיד תודה שבכלל זרקתי חכה לכיוונה,

משיבה לי בתלונות!! ויש לה גם ביקורת!!

ואין לה את היושרה הבסיסית- לשמור אותן לעצמה.

 

 

אתם רוצים כאב?

זה כאב.

לשבת בדלת אמותיי, בנוחות ובפרטיות,

מלטפת את הכלב (כזה עם פרווה וזנב אמיתיים, סתמו), מקווה לטוב

ונשטפת בקיתונות

של גברים חלשים ובינוניים

ששום דבר, חוץ מהתחת הפרטי שלהם,

אינו קדוש להם.

זה כאב.

 
לפני 6 שנים. 3 בפברואר 2018 בשעה 20:38

סופר לייק בטינדר נוצר בשביל נשואים וסטוקרים. לא יוצא ממנו שום דבר טוב, בכל מקרה. 

התקשורת בינך לבין אמא שלך יכולה רק להחמיר. 

ילדים של אחרים לרוב צריכים סטירה, ושנ"צ.

200 קמ בלי לפגוש שוטר למרות זיהוי של 9 )!!!( ניידות בדרך הוא ציון דרך שווה ערך לה' באייר, בערך.

בדידות היא תופעת לוואי של חופש אבל לחופש אין מחיר.

להיות אשה זה העונש האולטימטיבי לכל חטא שדינו מיתה, לפחות פעם בחודש. כי צריך לחיות, בכל זאת.

הימים שבהם הכי נמאס לך להיות שבורה,  פצועה, מרוטה,  משומשת,  מקולקלת, קשה, חריגה, הם אלה שבהם את מבינה של חופש אין מחיר, שילדים זה חרא, ששוטרים רק עושים את העבודה שלהם, שגם אמא שלך בסך הכל עשתה את המקסימום שהיא יכולה, ולא, 

לא יהיה בסדר.

 

לפני 6 שנים. 31 בינואר 2018 בשעה 14:33

וישאלו אותך

מה השפיע עלייך,

מאיפה ההשראה,

יהיו הרבה תשובות.

אבל בכולן-

זה היה בספרדית,

הנשים זזו לאט וברכות,

והיה שם הרבה אדום.

 

 
לפני 6 שנים. 27 בינואר 2018 בשעה 18:30

GROUPIE SYNDROME או בעברית "תסמונת הפוסטמה" היא מחלה התוקפת את התודעה, נפוצה בעיקר בקרב נשים צעירות. מקורה לא ידוע ומרפא אין. נשים אשר לא חוו התפרצות בצעירותן לרוב לא ילקו בתסמונת, אך נשים אשר נחשפו בגיל לצעיר לרוב תיאלצנה לסבול מהתופעה כל חייהן.

המחלה מתממשת כאשר מספר אלמנטים מצטרפים זה לזה:

מצב פסיכולוגי ירוד- חוסר בטחון עצמי, צורך באישור מתמיד, קשיים חברתיים

מצב פיזי- מיניות גבוהה ורגישות לפרומונים, מחזור הורמנלי אלים, תגובתיות מוגברת של גברים למראה החולה: הפנים, הלבוש, האיפור, אברי המין, אמות המוסר, תחושת הצניעות- הנגרמת לרוב מהמיניות המוגברת של החולה וחוסר שליטה עצמית של גברים.

רקע יצירתי- באופן אישי או במשפחה והסביבה הקרובה המלווה בתחושות כישלון ו.או אשמה.

הבניה עמוקה להיררכיות חברתיות בהן תכונות ה"אלפא"** המיוחסות לזיווג מוצלח וחזק הן כריזמה ובולשיט על פני רגישות ותוכן.

סובייקט מתאים- גבר בעל מראה וגיל המקובלים בחברה כ"מתאימים" לגילה ומראה של החולה, כישורים חברתיים טובים- גם אם שקט או מתבודד מבחירה. בעל רגישות גבוהה במיוחד, בעיקר לעצמו, וכמובן- כישורים ויכולות בעלי הערצה, לרוב בתחום אומנויות כזה או אחר, אך יכול להתקיים גם במדעים או פיננסים, העיקר שיהיה סופרסטאר או לפחות אחד בפוטנציה. באמת, היא לא צריכה הרבה להיתלות בו.

 

התסמינים מתבטאים במספר מישורים כמו כן- פיזי, נפשי, רגשי. הן של החולה והן של הסובייקט האקראי. יכולים להיות ביטויים כלכליים לאורך זמן והחרפה של התסמונת.

החולה תאפשר ותכיל את הסובייקט באופן טוטאלי. האגו שלה נמחק אל מול צרכיו הרגשיים והחומריים. הרגעים בהם היא יכולה לחוש הקלה הם כאשר הוא ממוקד בה ורק בה, קל וחומר אם נעזר בה, נתמך בה רגשית או פסיכולוגית. 

סימביוזות אלו לרוב לא שורדות את מבחני הזמן- עקב התחזקות של אחד הצדדים או שניהם והיחלצות מההתקף, או לחלופין עקב החמרה קיצונית אשר תדרוש את סיום הקשר, באופן דרמטי ולרוב גם טראומטי. ישנם מקרים בהם הקשר הופך ארוך טווח על ידי יכולת שליטה מאוזנת של הסובייקט הן בחולה והן בתסמונת שלה- אך סטארים אלו הם נדירים. מקרים חריגים ביותר הם אלו כאשר הקשר הוא דו סיטרי- שני הצדדים הינם סובייקט עבור התסמונת של השני.ה.

ישנה בעיה דומה התוקפת בעיקר גברים צעירים (GODESSE SYNDROME) אך היא מתאפיינת לרוב בצורך חזק לדחייה של החולה מצד הסובייקטית, ועל כן תיבחן בנפרד בפעם הבאה.

התופעה אינה מדבקת, ולא נמצא רכיב גנטי מקשר בין המקרים שנבחנו. 

 

 

**אין באמת דבר כזה אלפא. צאו מזה.

https://www.theguardian.com/science/brain-flapping/2016/oct/10/do-alpha-males-even-exist-donald-trump 

***סליחה על ההטרואיות המתפרצת אבל אלו הם חיי. אין בכתוב לשלול קיומים נוספים שונים ומגוונים של התפרצויות כאלו ואחרות. 

 

 

 

 

 

 

לפני 7 שנים. 7 בדצמבר 2017 בשעה 19:57

למה את לא מחייכת

לא צריך להתגונן

רק שאלתי שאלה מה כבר קרה

אבל למה את עקשנית

 

תקשיבו למילים של אוליביה גטווד, כי אני והחיוך שלי הלכנו לנוח.

 

לפני 7 שנים. 21 בנובמבר 2017 בשעה 21:54

יש לי קשרים

אני מכיר מישהו

למד איתי

שירת איתי

חייב לי

אחלה בן אדם

רק רוצה לעזור

יש מקום לשיתוף פעולה

דברי איתי

תעדכני כשרלוונטי

מה הבעיה לגייס כסף? אני מגייס לך כסף

מה שתירצי, מחר

אחלה רעיון- אני מאחורייך

 

 

 

רק תמצצי

לפני 7 שנים. 18 בנובמבר 2017 בשעה 21:44

תסיימי לסגור קופה, תמזגי לנו צ'ייסר אחרון, ובואי נלך לבלות.

2 בלילה, סוגרים משמרת בבר, והולכים כרגיל להמשיך את הערב. אני ודודי- הבוס.

דודי מהטיפוסים האלה שכבר 20 שנה בתחום, כזה שבנה את עצמו לבד, מאפס, הצליח יותר ממה שחלם וגם דאג להתרסק כמו שצריך.

אחרי הגירושים, בזבז את כל מה שהיה לו בוגאס. כשחזר- היה צריך לבנות את עצמו שוב, מאותו אפס- אבל עם מינוס. 

דודי ידע לחיות כמו שצריך. החיים קצרים וצריך להנות מהם כמה שאפשר. מסעדות גורמה, אלכוהול מהמדף העליון, תמיד קוביה של חשיש בכיס ולרוב גם אבן קטנה- קצת קוק לדרך. היו הרבה יתרונות למי שהסתובב עם דודי- כולם הכירו אותו בעיר, הוא הרי גידל כבר דורות של שתיינים. וכמובן שלא יהיה ספק: כשאת עם דודי, אין מצב שמישהו יעז לגעת בך, או ידבר אליך לא במקום. לכל מקום שהיינו הולכים היינו מקבלים שתיה חינם, אוכל ופינוקים. האליטה של הלילה היו באים לתת כבוד. את החשבון שהיה מגיע בכל אופן הוא היה משלם. וכך זה היה. שנה. שנתיים. כשמסיימים מספיק מוקדם ממשיכים את הערב, שיחות עד אור הבוקר, נהיינו חברים. חברים מהסוג שקצת מנצל את המעמד אחד של השני, וזה בסדר. אני נהייתי חברה של הבוס אז אף אחד לא התעסק איתי, והוא מצדו הסתובב בעיר עם כוסית שצעירה ממנו ב20 שנה כל הלילה. אני קיבלתי "פרוטקשן", והוא קיבל ליטוף מתמיד לאגו שלו, כתף חמה ורכה לבכות עליה.

"גבר גבר" הוא היה קורא לי. כשרצה ממש לעצבן אותי- "אחי". תמיד נאם באוזני כמה אני החבר הכי טוב שלו. שהחברות שלנו מזכירה לו חבר טוב שהיה, וכבר איננו. שהקשר שלנו מיוחד. שאני מיוחדת.

 

בואי נברח, הוא אמר יום אחד. באמת- בואי נעוף מהעיר המסריחה הזו, ניקח לילה במלון 5 כוכבים, נלך לבלות רחוק מכל זה. הכל עליי.

אין סיכוי שאני נכנסת איתך לחדר במלון, אני נראית לך מטומטמת? די די.

אני רציני, באמת, אני חייב לנוח. אני לא רוצה לסוע לבד, אני רוצה להנות, תבואי איתי. מבטיח לך שזה יהיה תמים. אחרי כל מה שהיה בינינו, זה מה שאת חושבת עליי? לא תאמיני לי?

זה לקח זמן, שכנועים, ומספר שיחות בנושא. בסוף נסענו. לא גילינו לאף אחד.

החדר היה סופר מפנק. יותר מפואר ממשהו שאני הספקתי לראות ב22 שנותיי. יצאנו למסעדה- 5 מנות, לכל מנה הותאמה כוס יין אחרת. השף יצא אלינו לתת את כל ההסברים ולקבל את כל המחמאות. את הדז'סטיף שתינו ביחד עם בעל הבית. הפרטים קצת מטושטשים כי באמת חגגנו כמו שצריך. הגענו למלון גמורים והלכנו לישון. בבוקר חזרנו הביתה. אני הייתי מאוד מרוגשת מהחוויה האליטיסטית. דודי מצדו היה מאוד מרוגש מההתרגשות שלי. אבל היה לו קצת קשה לשחרר את ההלם- שבאמת לא היה כלום.   

הבטחתי לך שלא יהיה כלום, נכון? את צריכה ללמוד לסמוך קצת. אם תעצבני אותי יותר מדי, אני אספר לכולם שהיית בחדר 5 כוכבים ולא ניצלת את זה לשום דבר חוץ מלנחור!

אם אתה תמשיך לעצבן אותי, אמרתי, אני אגלה לכולם שהיה לך אותי!!! בחדר 5 כוכבים, ולא היה שום דבר!!!

הוא נשפך מצחוק והתאמץ לנהוג כמו שצריך. הוא תמיד החמיא לחריפות שלי.

העקיצה הזו שגעה אותו. הבדיחה הזו ליוותה אותו, אותנו, שנים אח"כ.

אחרי הטיול הקטן שלנו, החברות  בינינו קפצה שלב. הסתובבנו יותר ויותר ביחד, שתינו יותר ויותר. התמסטלנו יותר ויותר.

יום אחד זה נגמר אצלו בבית.

אין זיכרון לפרטים- רק להרגשה. והיא היתה מחורבנת. בתקופה שבה עבדתי במשרה מלאה, למדתי במשרה מלאה- ושתיתי באותה דבקות ומסירות, ההרגשה הזו נקברה בערפל, ביחד עם הרבה דברים.

וכך זה היה. שנה. שנתיים.

עד  שעברתי מהעיר החולה הזו. כבר לא עבדתי אצלו- ולאט לאט הקשר דעך, ולא כי הוא רצה בכך....

אחרי כמה שנים טלפון:

אל תשאלי עזבתי את העיר. אני פותח מקום חדש, אני צריך אותך בבר.

וואלק. חבר מכוכב אחר, קול מן העבר, איזה קטע! מה קורה? לא יודעת לגבי צריך אותי, ולא יודעת לגבי הבר אבל בוא ניפגש לדבר.

דודי, זה לא יכול להמשיך כמו שזה היה. זה לא היה נכון, וזה לא מתאים. אני לא רוצה את זה.

לא יהיה כלום, אני מבטיח לך. אני צריך מישהו שיבנה את המקום ויכשיר צוות, רק עלייך אני יכול לסמוך. לא קשור מה שהיה.

כן, שמעתי את זה כבר פעם. לא מאמינה לך שאין לך פה אג'נדה. בטח יש מישהו אחר שאתה יכול לקחת.

נכון- אבל אני מעדיף אותך. בחיי. תגידי כמה את רוצה, מה התנאים שלך.

זרקתי מספר שנראה לי דמיוני, דרשתי הסעה מדלת לדלת, וזרקתי עוד כמה דברים.

הוא הסכים להכל.

בתור סטודנטית ששותה את השכ"ד שלה- לא יכולתי לסרב להצעה שהצעתי לעצמי.

מהר מאוד חזרו הצחוקים והדאחקות. השיחות לתוך הלילה, עד התחתית של הבקבוק.

יום אחד זה נגמר אצלו בבית.

אין זיכרון לפרטים- רק להרגשה. והיא היתה מחורבנת.

 

 

לפני 7 שנים. 16 בנובמבר 2017 בשעה 19:26

ובמה אני מאמינה.

 

אז הוא קם והלך. ,

אני פשוט לא אעמוד בזה.

מאוד מצטער,

והלך.

לפני 7 שנים. 14 בנובמבר 2017 בשעה 22:33

ולא יודעת למה.

כנראה כמו בכל אותן הפעמים האחרות בחיים- את צריכה שינוי, רוצה שינוי, חווה שינוי. החלל צריך להסתדר בהתאם.

פתאום יש מלא ספייס בבית. אין יותר או פחות רהיטים. אבל יש חלל שלא היה שם קודם.

 

עוברים יומיים, 12 בלילה, וכל הספייס מתמלא בך עושה טנגו לבד. הצעדים והחוקים לא חשובים.

רק את שרוקדת.

כל התריסים מוגפים.

למה את עדיין לבושה?

 

לפני 7 שנים. 12 בנובמבר 2017 בשעה 14:28

אז מצאתי מי ירתך לי.

וגם ילמד אותי לרתך לי. 

וגם בזמנו הפנוי הוא מעריץ לי ת'תחת, באופן מילולי למדי.

 

יותר מזה?