לפני 6 שנים. 29 באפריל 2018 בשעה 21:54
ציקאדות בליל ירח
עם ריח של גשם שכבר יבש
מעירות זיכרון חושי
לא שלי
זיכרון תורשתי
של חיבור לרטט
לתדר שהוא בהכל
הקשר האחרון
וגם הראשון
אלפא ואומגה של חיים ומוות
של חיים וחיים
לא כל מי שחי ער
גם לא כל מי ששוזר, או חורז. או חוזר.
הודיה נאיבית
אקסטזה סינטטית
קביים שקופים
של קורבן ושל טבח.
האור מסנוור את צריחתה של הסירנה
אותו תדר חולף ביסודות
דימויים מעורערים על בראשית ועל גאיה,
זו לילית שצדה את הרוחות.
-----------------
יש עוד בית אבל אני עוד לא יודעת אותו.