צמרמורת. היא מתחילה יותר נמוך מהעורף. אבל לא בין השכמות. בדיוק בחוט השדרה- תנועה קטנה לא במקום תקרע אותו, כך הרטט מזכיר. ונתקעת שם. כמו אורגזמה שלא יוצאת, עם ההבטחה הידועה של הרגע שאחרי, מעצימה אותה. הצמרמורת הפכה ליישותך.
אין לך גוף. אין שריר אחד בגוף שלך שזז, או מתוח, או עובד- חוץ מהלב. הוא עובד בשביל כולם. מכיל את הצמרמורת הזו בינתיים.
אין לך גוף והכל נעים. הכל חם. אין כאבים. אין מכאובים. אין בעיות או טרדות. אין לחץ. אין זמן. אין תלונה, אין חוסר נוחות, אין רצון לזוז, אין צורך למרוד, אין. צורך. להגן. על. שום דבר.
אוזן ימין על כתף ימין, הראש נח על הזרוע. היד מקופלת אל מאחורי הראש, האצבעות הרפויות מתלטפות על שכמה. לפי הקצב. התנועה לא גדולה, רוב הגוף לא זז. זרוע שמאלית מחפה על שדיים ויד מוטלת ליד הפנים על המזרון. לרגעים מכסה שפתיים ממלמלות מתוך ריאות עצורות. לא קרוב מדי.
רגל ימין נמתחת אחורה מתחת לירך אחרת. השמאלית מוטלת לפנים, עוקבת אחרי היד.
מאחור המפעיל בתנוחה מקבילה ועוצרת- רגל ימין אחורה והוא מחזיק לך באגן, באחיזה יציבה את מותן שמאל, בתנועה איטית ונחושה, שמאלה ואחורה. נושף לך מעל הראש. הכל בקצב חם, בתנועות ארוכות, מסוככות בזיעת המאמץ שלו, אבל העור שלך קר, הלב לקח הכל.
הצמרמורת כבר השתלטה על כל אורכו של עמוד השדרה, מצאה בסיס להיאחז בו ממש מתחת לזנב שלך. הכאב עוד לא נשכח הכל קרה מהר. מהר מדי. אבל גם זה היה מזמן. הדם מהגפיים הרדומות התנקז כבר כולו והעומס והחום מאיימים על הצמרמורת- אבל הריאות לצידה. הן לא משחררות. שאיפות קטנות ורדודות, שקטות שקטות וללא נשיפות. העיניים בתוך הגולגולת, החיך צורב ביובש, החיוך מתובל בדמעות שקטות ומתוקות. הדם פועם במקום בתוכך והלב שורט אותך מבפנים. אבל זה לא משנה. כי אין לך גוף. את לא בתוכו.
הוא מאט לעצירה והתנתקות ביניים. קם ומרים מריונטה מחוייכת ממפרק שמאלי עדין, עמוס בכל כובד משקלה, עד שהמבט המזוגג בגובה העיניים.
הוא מוחה את הפנים בתנועה אחת. מוריד בעדינות מריונטה על צד חדש.
מחייך מול הזגוגית. מנשק. מברר. עוקב. מוחה. מסיט. מציף. מסדר. מחזיק.
חזק. עד שתצא הצמרמורת.
***רק15% עושים את זה כי משיכה מינית (סטייה)- השאר זה פסיכיאטרי- הכל בראש.
****גם בע"ח עושים את זה