לפני 5 שנים. 25 באפריל 2019 בשעה 5:53
נאלצת בעיניים עצומות לפסוע אחורנית,
כפות רגליי חשות-מנחשות את הקצב, הגודל והכיוון של התנועה הבאה.
התנועה שתסגור מעגל לכיוון שלך.
אני לא אדע מהו.
אם אפתח עיניים אתבלבל,
ואפול.
אשבור את הקצב, תאלץ לאלתר בזריזות ובחן.
רגוע, מחוייך, בטוח ובוטח.
במעידה תמיד האחיזה תהפוך ללפיתה, עוד יותר חזקה בגבך.
מנסיגה את ציפורניי בחזרה, כפות רכות.
ונשימה עמוקה משותפת, מוודא שתפסתי בחזרה את החוט
לצעוד איתו אחורנית בעיניים עצומות.
פאוזה, אחריך.
הגוף מרחף והלפיתה איתנה, שלא אתרחף לי גבוה,
ואפול.
הבהונות מדגדגות את הרצפה בקושי, מרוכזת רק בשמירה על היציבה, שלא אסתבך,
ואפול.
הלב רודף אחרי הסחרור, מנחש את הנקודה בה יהיה בשניה הבאה.
אין צפי למכה שתגיע בגב. היא תמיד מגיעה.
אתה רק בן אדם. גם אתה עלול לעוף אל תוך עצמך ולא לשים לב.
לא לראות. אפילו בעיניים פקוחות.
