בפעם הראשונה ששאלת אותי מה אני ממש רוצה לעשות ועדיין לא הגשמתי,
הסברתי לך שיש לי פנטזיות קצת מוזרות בראש. לא דוחות או ביזאריות, אלא כאלה שיגרמו לך להרים גבה ולתהות
מה מחרמן בזה בכלל.
אתה מבין, הלוואי וזה היה קל. אולי הייתי מדברת על שלישייה, אולי רביעייה או סקס בחלל עם קהל.
אבל כשאני עוצמת עיניים ומדמיינת, אתה מגיע אליי עם סכין בין הרגליים, תער כזה, כמו של פעם.
המזגן ותחושת ההיפערות, המבוכה והחשיפה גורמות לי לרעוד ולזוז בלי הפסקה.
אתה מניח יד חמה להשקיט ולהרגיע, ואז לאט לאט אני מרגישה איך התער עוברת על העור
לאט...
לאט...
אני רוצה למות בעיקר ואתה ממשיך בשלך בריכוז ודיוק כאילו הכוס שלי הוא יצירת אומנות או חפץ יקר שיש לנהוג בו בזהירות.
ובמפשעות הדופק פועם עד מעל לעור וככל שאתה מעמיק פנימה אני נבהלת יותר ואתה הרי כבר יודע
שכשאני מבוהלת אני נרטבת בעוצמה גדולה עוד יותר.
ואתה שם, מרוכז, חותך ומחייך.
('ומה קורה אחר כך?' הוא שואל. 'זה לא מעניין אותי' אני עונה, 'הפנטזיה שלי כבר הוגשמה'.
'אוקיייי' הוא ענה ומרחוק יכולתי לדמיין איך הוא מרים גבה)
#תמונהלהמחשה
